איבדו את המרצ

בכינוס כינונה של תנועת השמאל החדשה שהתאחדה עם מפלגת מרצ, מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות, עלה לבמה היו"ר הנבחר של הפלטפורמה הפוליטית שזה עתה נולדה ועמד על ההבדלים בין ציפי לבני, בנימין נתניהו ובינו. חיים (ג'ומס) אורון, חבר כנסת ותיק, פרלמנטר עתיר הישגים ומוערך על ידי חברי הבית, סיפר על שיחה שערכה עמו יו"ר קדימה בה הבדילה בינה לבין מי שהסתמן אז בסקרים, ובצדק, כראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.

לבני אמרה אז שבמשא ומתן עתידי עם הפלסטינים ביבי לא יעז להיכנס לחדר הדיונים אם עתידה של ירושלים יעלה לסדר היום, ואילו היא, כך הדגישה, אינה חוששת לעשות כן. ג'ומס המשיך ואמר שהעובדה שלבני מוכנה לאזור אומץ ולהיכנס לחדר המשא ומתן זו אכן התקדמות, אולם יותר מסקרן אותו מה היא תגיד שם. זה להשקפתו היה ההבדל בינו לבינה, "אני יודע גם איזה מילים אומר שם", אמר.

מאז, חלפה לה שנה, נתניהו התיישב על כורסת עור הצבי שבמרכז חדר ישיבות הממשלה, לבני התיישבה על ספסלי האופוזיציה ואורון נשאר פחות או יותר באותו המושב. אלא שהתנועה החדשה-מרצ שהבטיחה רבות השכילה לזכות בשלושה מנדטים בלבד, והיו"ר, שכל כך התעניין בשעתו במה תגיד לבני באותו חדר משא ומתן מאיים, נמנע מלומר כמה מילים, ביניהן אחת חשובה – הכיבוש.

מרצ היא המפלגה הציונית שנשאה על נס את ההתנגדות לכיבוש, מאז ומתמיד. חבריה דאגו להזכיר, גם כשהדבר לא היה פופולארי במיוחד, את העוולות שגורם הכיבוש הישראלי לאוכלוסייה הפלסטינית, ואת המחיר שהוא נושא בצידו לחברה הישראלית. אלא שמאז שאת שני המקומות שלצד אורון תפסו טאלנט מהטלוויזיה ורוקח ריבות מאשדוד, כל אחד וסדר היום שלו, קולה המדיני של המפלגה נדם. עיינו ערך ההפגנות בשכונת שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים.

חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שמכיר כל סעיף ותת סעיף בהסכמי ההגנה על הסביבה, אינו משמיע קולו בנושא זיהום הגדה המערבית בידי מחצבות ישראליות ובדבר התנחלויות שביובן זורם לנחלי הגדה ולעיתים לכפרים הפלסטינים עצמם. חבר הכנסת אילן גילאון, מייצגם של הנדכאים והמנוצלים אינו שש להתעמק במיליון וחצי פלסטינים החיים במצוקה כלכלית איומה תחת משטר תנועה קפדני שאינו מתיר צמיחתה של כלכלה נאותה. שניהם בוגדים במעטים שבחרו ליטול את פתק מפלגתם מאחורי הפרגוד.

אמנם חבר הכנסת אורון מגיב מידי פעם להוויה המדינית, אך בקול רפה מבעבר. הימים שזהבה גלאון, שנדחקה למקום הרביעי (והלא ריאלי כך מסתבר) ברשימת המפלגה, נהגה לצעוק מעל בימת הכנסת על הממשלה, מימין ומשמאל, שלא ישכחו השרים את הנעשה בשטחים אינם עוד. שלושה הח"כים של מרצ הם פרלמנטרים חרוצים, ובוועדות הכנסת עושים מלאכת שולחיהם נאמנה. אלא שהם בחרו להסתגר בדל"ת אמות החברה, וזנחו את המשנה המדינית של המפלגה.

נוכח התיישרותה לימין הקיצוני של המפלגה האבודה היא מפלגת העבודה, חבים חברי מרצ את משרותיהם לאג'נדה המדינית של השמאל הציוני, ולא – כמוהם כמשתפי פעולה עם דרכו של ברק. ולא – יאבדו גם את מעט האמון שנותר במתי מעט בהצדקת משכורתיהם ולשכותיהם. כל עוד ידבקו הח"כים אורון את הורוביץ את גילאון בפנסיה לקיבוצניקים, בהתחממות הגלובלית ובקצבאות לנכים בלבד, יחטאו למסר האוניברסאלי אותו הם מבקשים לייצג. אם כך, מסתבר שהדבר החדש היחידי בתנועה הזו הוא אבדן הדרך.