סגנון של שוק

חדשות לבקרים מפציצה לשונו של אביגדור ליברמן את כל העולם כולו.

אתמול איים שאם תפרוץ מלחמה לא רק סוריה תובס אלא אפילו משפחת אסד תאבד את שליטתה בארמון הנשיאות בדמשק. זו אמירה מעניינת במובן שהיא מצביעה על קו המחשבה וסדר העדיפויות של מי שמכהן כשר החוץ ותיק חקירותיו נע ונד בין המשטרה לבין פרקליטות המדינה במין פרפטוםמובילה. שכן לפי זה בעיני מנהיג ישראל ביתנו אובדן השלטון גרוע מכישלון במלחמה. מעניין. ראוי למחשבה.

לכאורה ייתכן שכל ההסתבכויות האלה של ליברמן הן פרי דחף שאינו בר שליטה. לא כן. שר החוץ הוא בעל עצבי ברזל ושליטה עצמית מלאה והכל נאמר בכוונת מכוון. הוא זוכה בכל הקופה: בוחריו מרוצים מסגנון השוק שלו ויריביו לומדים כי מסוכן להכעיסו והוא נהנה לראות את בנימין נתניהו ואהוד ברק מתפתלים בלשכותיהם לנוכח המבוכה והבושה הניחתות על ישראל במשרדי החוץ וההגנה בעולם. מה גם שהוא יודע כי בסופו של דבר אין לראש הממשלה התלוי בנפח הקואליציה ברירה אלא להגיע עימו לכלל סיכום פושר ולהימנע מהדחתו.

אך נתניהו משלם מחיר כפול וכבד על מחזה העוועים של שר חוץ המשתלח במדינות מפתח. מבית ומחוץ גוברים החשדות שמא הם משחקים ב"שוטר הטוב" וב"שוטר הרע" וקורצים איש לרעהו שכל אחד ימשיך בדרכו והכל בתיאום מלא. לא עולה על דעתי שאפשרות זו נכונה אבל עצם העובדה שהיא נזכרת כמעט בכל שיג ושיח גורמת לראש הממשלה נזק גם בהבלותה.

הנזק העיקרי נגרם למעמדה של ישראל. לבד מקומץ סהרורים הסבורים כי גם בזירה הבינלאומית חייבת ישראל לנהוג כ"עם לבדד ישכון" כל מי שנותן את דעתו למעללי ליברמן מבין זאת. החל בהדום שעליו הושיב סגנו דני אילון את השגריר הטורקי וכלה במלחמתו המילולית במשפחת אסד ועוד לשונו נטויה.

ליברמן אינו יכול לשמש שר חוץ כאשר כל מעייניו נתונים למדיניות פנים-מפלגתית. ראש הממשלה אינו צריך להגיע עימו להבנות. נזיפות ישיגו את יעדן טוב יותר אם בכלל.