ידידנו המסור: שיחה עם מייק האקבי

"רצוני שתדע כי בארצות הברית אין לישראל ידיד גדול ממני", אומר לנו בתום שיחה מייק האקבי, מבכירי המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית, לשעבר מושל ארקנסו.

לאחרונה גילה סקר דעת קהל בארה"ב כי במלאות שנה לכהונת הנשיא אובמה, להאקבי יש יתרון זעיר על פני הנשיא המכהן. עד כדי כך. על כן הוא חוכך בדעתו אם להתמודד על מועמדות מפלגתו לנשיאות. עד תום 2010 יחליט האקבי אם להצטרף לזירת המועמדים, המצטופפת והולכת ומבקשת לרשת את אובאמה כבר בתום כהונתו הראשונה.

הוא מציין כי ככל שחולף הזמן צונח מעמדו של אובמה בדעת הקהל. המבחן החשוב יהיה בחודש נובמבר, בבחירות לבית הנבחרים ולשליש ממושבי הסנאטורים. האקבי צופה לנבחרי המפלגה הדמוקרטית "צונאמי פוליטי", לא פחות. הוא מסתמך על כך שדעת הקהל, ברובה, מתנגדת למתכונת הנוכחית של הרפורמה המוצעת בביטוח הבריאות. הציבור האמריקאי מתנגד למעורבות מעמיקה של הממשל בכלכלה. יש לו, להאקבי, מה לומר גם על יד ימינו של הנשיא אובמה, ראש מטה הבית הלבן, רם עמנואל: "אין לי דבר מה אישי נגדו, אבל סגנונו האלים, בנוסח הפוליטיקה של שיקגו, עירו, מזיק, והוא בעל גישה מקיאבליסטית לפוליטיקה. הוא גורם נזק לנשיא".

גם על הבוס, אובמה, אין להאקבי מילים טובות. מדיניותו, לדבריו, רק חיזקה את ביטחונם העצמי של מנהיגים כמו אחמדינג'ד והוגו צ'אבס, ולטעמו עצם ישיבתו של אובמה בבית הלבן לא תרמה למעמדה של ארה"ב בעולם, להפך.

הוא מצדד בנקיטת צעדים חד?צדדיים של ארה"ב נגד אירן אם הדיפלומטיה לא תועיל. "איני יודע", הוא אומר, "מה תהיה מדיניותו של הנשיא אובאמה בנוגע לטהרן", אך "השעון מתקתק עד הרגע שבו צריך יהיה לעצור את איראן כדי שלא תתחמש. אירן גרעינית איננה סכנה רק לישראל".

האקבי נועד בירושלים, בביקורו ה?14 בישראל, עם הנשיא פרס ועם ראש הממשלה נתניהו, שבו הוא רואה את אחד מחשובי המנהיגים בעולם.

פרס אף הסכים להקליט לרשת פוקס שיחה עם האקבי, שהוא אחד מכוכביה. האקבי מסרב לחשוף את תוכן שיחתו עם נתניהו, אבל הוא מטיל ספק בפתרון "שתי המדינות". לדעתו, זהו פתרון שאינו מוביל לתכלית כלשהי. בכלל, הוא מתנגד לכל כפיית פתרון מצד ארה"ב: "אין כל יסוד להקפאת הבנייה בהתנחלויות או הקפאה בכל הנוגע לצרכים של האוכלוסייה שגדלה שם. כמו שאי אפשר לצפות כי ניקולא סרקוזי או גורדון בראון, מנהיגי צרפת ובריטניה, יכתיבו לתושבי קליפורניה, למשל, אם עליהם להתגורר בטקסס או להפך".

האקבי הוא נוצרי מאמין, אבל הוא מציין כי תהיה זו טעות לחשוב כי האמונה הדתית ואחדות האמונה בכתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה, הן היסוד הבלעדי לידידות ולהערכה העמוקה שהוא רוחש לישראל. "עליכם להבין", הוא אומר לנו, "כי אמריקאים רבים המתבוננים בישראל מסתכלים למעשה במראה. במראה הזו הם רואים בישראל 'חתיכת אמריקה'".

לעת עתה מייק האקבי, כאדם פרטי, נהנה מהחיים כנגן גיטרה כישרוני וכפוליטיקאי, אך כזה שאינו מכהן במשרה נבחרת ומחייבת. הוא יכול לומר כל מה שעולה על דעתו, וכדעתן בלתי תלוי הוא אפילו יכול לצפצף על מה שעמיתיו אומרים עליו. אבל אין פרשן פוליטי רציני שאינו מביא בחשבון את עצם נוכחותו המתמשכת, הבולטת, של האקבי בזירת המתמודדים לעתיד מקרב המפלגה הרפובליקאית.

מעניין: כה מוקדם בכהונת אובמה וכבר מתכננים איך להביסו בבחירות 2012.

פעם אמר לנו האקבי כי עול ההתמודדות על הנשיאות הוא כבד מאוד: למשל הצורך בצבירת הון עבור מסע הבחירות וכן פריצת כל סייג בחיים הפרטיים. הוא מבטיח כי בעוד חודשים אחדים ישוב ויבקר בישראל.

על כל פנים, הוא מעיר לסיכום, בכל עת שאני מעופף במסוק מעל ארצכם, ממערב לירדן, אני רואה את ההבדל הברור בין השטח הירוק לבין השטח הצחיח. זה ההבדל היחיד שהוא רואה בין שני חלקי הארץ, כי בעיניו אין בכלל מושג כזה "שטחים".