שמחה כזאת לא היתה כבר הרבה זמן. ישראלים לא מעטים שמחו בבחירתו של הסנאטור הרפובליקאי החדש בארה"ב, אף שאת שם המדינה שבה נבחר התקשינו כולנו לבטא כראוי. ושמחה זאת מה היא עושה? נראה כי נפל פחד הנשיא הצעיר והנמרץ על ישראלים רבים שאינם רוצים מישהו בוושינגטון שינסה לכפות פתרון שאינו מקובל עלינו בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. האמת היא ששמחתם בהקשר זה די מובנת.כמה מחשובי המחליטים בוושינגטון לא השכילו לקנות את הלבבות בישראל, וחלק מהם חשבו כי היכרותם עם מדינת ישראל מקנה להם גם את הזכות להחליט מה טוב ונכון עבורה. יתר על כן, היו מי שחשבו שבכיפופי ידיים יצליח הממשל האמריקני, שישראל כה תלויה בהחלטותיו בהרבה תחומים, להביא את ישראל לוויתורים. עתה אומרים מי שחששו כאן מתהליך קשה שכזה כי נשיא המבין את חולשתו הפוליטית ייזהר יותר. נשיא מוחלש, הם אומרים, טוב לישראל. מה גם שלישראל ידידי אמת בסנאט ובבית הנבחרים והם לא יהססו לצאת להגנתה.
אלא שהם, השמחים להיחלשות הבית הלבן, מתעלמים ממורכבותו של העולם. שהרי לישראל יש עוד כמה אינטרסים מלבד פתרון ראוי ולא כפוי בהקשר הפלסטיני.
כך, למשל, לא ברור כלל כי טוב לישראל נשיא זהיר יותר בהקשר האירני. האם יעמוד לו כוחו המוחלש לקבל החלטות קשות, חלקן בניגוד לדעת רבים וטובים במפלגתו, ואפילו בפנטגון, שאינם רוצים מלחמה עם אירן גם אם בשל כך תגיע אירן ליכולת גרעינית ולפצצה?
האם טוב לישראל נשיא חלש יותר שיתקשה להשיג שיתוף פעולה בינלאומי באשר להיקף הסנקציות היותר קשות נגד אירן כתחליף למהלומה צבאית? ההחלטה האמריקאית למכור נשק לטייוואן מקטינה את הסיכוי לכך ממילא, אבל נשיא חלש ודאי יתקשה בכך מאוד.
שאיפות ראויות
ויש תחום נוסף שבו לישראל אינטרס חשוב: הלחימה בטרור העולמי. האם נשיא מוחלש יוכל ללכד את עמו ואת בנות בריתו להמשכה של לחימה ארוכה באפגניסטן וסביבותיה? האם נשיא חלש לא יעדיף לברוח מהבוץ העמוק של לחימה בטליבן ובאל?קאעדה, לקצר את תהליך ההתנתקות מעירק ולהשיב את החיילים הביתה? המערכה בעירק ובאפגניסטן היא מלחמה שלא הוא יזם אבל הוא אוכל את פרי המרורים בה. כנשיא מוחלש לא בטוח שיעמוד בלחץ הציבורי לסגת משתיהן ומהר. האם ברור לשמחים לחולשתו איזה מחיר תשלם ישראל על בריחה אמריקאית מעירק ומאפגניסטן? איך ייראה העולם אם הטרור יביס את האמריקנים והם ייסוגו ממלחמה בו? זאת ועוד: מישהו חשב כמה ממרצו של הטרור הבינלאומי, שעלול להשתחרר מהלחץ, יופנה כלפי ישראל?
לאחרונה מתפתחים רעיונות של בניית בריתות עם מדינה זאת או אחרת באירופה או עם נאט"ו. אלה שאיפות ראויות, ובלבד שאיש לא יחיה באשליה שיש בהן משום תחליף אמיתי ליחסים המיוחדים עם ארה"ב. כל המדינות הללו הן חשובות. יש לשפר את היחסים איתן ולהרחיב את שיתופי הפעולה הביטחוניים והכלכליים עימן. אך אין הן תמורה לחולשתה של ארה"ב. אף אחת מהן אינה מסוגלת להוביל סנקציות על אירן, אף אחת מהן אינה יכולה לכפות סנקציות כאלה אם תתקבלנה, ואף אחת מהן אינה מתקרבת ליכולתה ולמאמציה של ארה"ב בלחימה בטרור העולמי. סביר גם שאף אחת מהן לא תסכים ביום סגריר ובעיתות של זריחת השמש לסייע לישראל כמו ארה"ב.
יש לישראל הרבה סיבות להצטער על כך שנשיא ארה"ב נחלש. העובדה כי יתקשה יותר לכפות את דעתו בנושא הסכסוך הפלסטיני?ישראלי אינה מפצה על אובדן היכולת האמריקאית בתחומים האחרים.
ייתכן שגם הנשיא הבין את הסכנה בתדמיתו כחלש, ולאור זאת יש לראות הן את הפרסום על פריסת הטילים במפרץ והן את ההחלטה להביא לאישור את מכירת הנשק לטייוואן.
שני האירועים הללו פורסמו כאיתות לכל השמחים בחולשתו בעולם הרחב. האם גם בנושא הפלסטיני ירצה הבית הלבן לאותת כי יש להתחשב בו יותר מאשר בחולשתו? ימים יגידו.