פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יורים, בוכים ומטייחים

      רובם של המוחים נגד דו"ח גולדסטון לא קראו אותו: לא מדובר בפסק דין על התנהלותה של ישראל, אלא בנסיון לרדת לשורש האמת של אופן הלחימה שלה, וזו החובה המוסרית של כל אזרח

      ביום שישי ידווח מזכ"ל האו"ם לעצרת הכללית של הארגון אודות תגובות הצדדים המעורבים בלחימה במבצע "עופרת יצוקה" לדרישות החקירה שעלו מדו"ח גולדסטון. ממשלת ישראל שלחה השבוע דו"ח על אופן ביצוע חקירותיה סביב תלונות שהתקבלו וטענה שאין כל צורך בחקירה בינלאומית של ההתנהלות שלה במבצע. עוד במהלך המבצע, ופעמים רבות לאחריו, פנו ארגוני זכויות אדם ישראלים לצבא, לפרקליטות המדינה ולממשלה בתלונות מפורטות ובקשו שיחקרו פעולות מסוימות שכוחות צה"ל ביצעו. התגובה הממשלתית הייתה התעלמות מוחלטת מחלקן הגדול של הפניות. אולם, אחרי שהסתבר שהשיח הציבורי הבינלאומי אינו מרפה מהנושא, והווטו האמריקאי במועצת הביטחון אינו מובטח, נאלצה ממשלת ישראל לחקור את הנושא – או לפחות להבטיח שתעשה כך.

      גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בראיונות פרישתו מהתפקיד, טען ש"תהיה זו טעות חמורה לא להקים ועדת בדיקה לדו"ח גולדסטון". הממשלה הנוכחית נוקטת באותה אסטרטגיית בת יענה בה נקטו ממשלות ישראל לדורותיהן, שניסו להימנע מחקירה או מפעולה, עד שמחיר אי-הפעולה נעשה יקר מידי, ואז התקפלו ושילמו את המחיר הגבוה ביותר מבלי לקבל קרדיט – מכיוון שהן עושות זאת בכפייה.

      "מדיניות 'אפס נפגעים'"

      רובם של המוחים והמגיבים נגד דו"ח גולדסטון לא קראו אותו. הדו"ח איננו פסק דין לגבי האופן בו כוחות ישראל והחמאס פעלו בשנים האחרונות, הוא קריאה לחקירת אופן התנהלות הלחימה, אשר מציין שורה של אירועים, שלא ניתן להתעלם מהם, המעלים חשד כבד לביצוע פשעי מלחמה. השופט גולדסטון עצמו טען שדרושות חקירות נוספות כדי להכריע בבתי משפט לגבי המקרים המתוארים בדו"ח. לטעמי, הדו"ח מנסה לרדת לשורש האמת של אופני הלחימה ומעלה סוגיות שאסור לנו להתחמק מהדיון בהן במרחב הציבורי בישראל.

      מחקר שפורסם על ידי הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל תחת הכותבת "ללא היסוס: השינויים בתורת הלחימה של צה"ל לנוכח מבצע 'עופרת יצוקה'" – מעלה כי בעת הלחימה בעזה, צה"ל פעל על-פי תורת לחימה חדשה, שהתבססה על שני עקרונות חדשים אותם ניתן לכנות מדיניות "אפס נפגעים" ו"דוקטרינת א-דאחיה".

      הכוונה במדיניות "אפס נפגעים" היא שימוש באופני לחימה אשר נותנים עדיפות מוחלטת למניעת פגיעה בחיילי צה"ל, על אף הסיכון המוגבר לאזרחים פלסטינים הכרוך בכך. יישומה של מדיניות זו בא לידי ביטוי בשימוש בעוצמת אש רבה, בשימוש בנשק זרחני באזורים מיושבים, ובירי כלפי פלסטינים הנמצאים ברחוב. זאת גם בהעדר אינדיקציה להיותם של הנפגעים לוחמים, וגם כאשר הם נמצאו ברחובות בעקבות הוראת צה"ל כי עליהם להתפנות מבתיהם.

      "דוקטרינת א-דאחיה" (על שם רובע א-דאחיה בביירות, מעוז החיזבאללה שהופצץ בידי צה"ל במלחמת לבנון השנייה): דוגלת בהרס נרחב של תשתיות אזרחיות וגרימת סבל מכוון לאוכלוסייה האזרחית, על מנת שזו תלחץ על הגורמים הלוחמים נגד ישראל להפסיק את מאבקם המזוין.

      הדו"ח מטיל על אזרחי ישראל כתם מוסרי

      כתוצאה ממימושם של עקרונות אלה, שקיבלו את אישור הדרג הפוליטי, גרמה הלחימה בעזה לפגיעות מכוונות בקנה-מידה עצום בתשתיות אזרחיות ולהרג של מאות אזרחים בלתי מעורבים בלחימה. מסקנות אלו צוינו גם בדו"ח גולדסטון ועומדות בסתירה להצהרות רשמיות, לפיהן פעל צה"ל על פי כללי המשפט ההומניטארי הבין-לאומי ונקט בכל האמצעים על מנת למנוע פגיעה באזרחים שאינם מעורבים בלחימה.

      המחקר מוכיח שאישור פוליטי לביצוע פעולות מסוימות, שחלקן מצוין בדו"ח גולדסטון, התואמות חלקים מתורת הלחימה החדשה של צה"ל, הטיל עלינו, אזרחי ישראל, כתם מוסרי – כוחות צה"ל פעלו באופנים החשודים כפשעי מלחמה. מה שמדאיג את ממשלת ישראל הוא שהדבר עלול להביא לבידוד הולך וגובר של ישראל בזירה הבין-לאומית ולהעמיד חיילים, קצינים ומנהיגים ישראלים בפני סכנה של העמדה לדין בבתי משפט בחו"ל באשמה של ביצוע פשעי מלחמה. מה שצריך להדאיג את כולנו הוא ששינוי כה בסיסי בתורת הלחימה של צה"ל - שינוי לו השלכות ערכיות מרחיקות לכת – נידון, אולי בפורומים סגורים של המטה הכללי ושל הקבינט הביטחוני בלבד – אך לא עבר דיון ציבורי מעמיק. אנו חייבים בדיון ערכי ציבורי על אירועי "עופרת יצוקה", לא בגלל דו"ח גולדסטון, אלא מכיוון שצה"ל פועל בשמנו ובעבורנו ולא רק בשם ממשלת ישראל או הפוליטיקאים היושבים בקבינט הביטחוני.


      * הכותב הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל