צביעותו של הארגון המתיימר לטוב

לא ברור בעצם למי מיועד מסע הפרסום המושקע שהאו"ם השיק בישראל בשבוע שעבר. המסע מפאר ומרומם את סוכנות אונר"א, אבל רוב הישראלים אינם צורכים את שירותי הסוכנות וגם אינם יודעים כלל שיש אונר"א בעולם. וגם אלה שיודעים, מעדיפים לא להצטרך לחשוב על זה.

מבחינת רוב הישראלים, שטחי רצועת עזה ויו"ש נמצאים מעבר להרי החושך של התודעה. מה אכפת להם אם פועלת שם איזו אונר"א?שמונר"א? משאת נפשו העיקרית של הישראלי הממוצע לגבי הפלשתינים היא שהם ייעלמו לו מן העיניים ומסדר היום. כיוון שלהיות בעד טרנספר זה לא פוליטיקלי קורקט, תומך הבון?טון בהקמת מדינה פלשתינית. ואחת היא לו אם תהיה גדולה או קטנה, חמושה או מפורזת, ובלבד שהפלשתינים ייבלעו בתוכה ויניחו לנו.

ישראל שיגרה משלחת הצלה להאיטי, ולא לרצועת עזה, לא מפני שמצוקת ההאיטים מטרידה אותה יותר ממצוקת העזתים, אלא פשוט מפני שאילו הגיעה לרצועת עזה משלחת הצלה ישראלית, לא היה לה שמץ של מושג מה לעשות שם. פשוט יותר לחלץ בני אדם מהריסות שנגרמו בעטייה של רעידת אדמה מאשר לחלץ אותם מהריסות שגרמה איוולת מדינית של שנים על גבי שנים.

הקמפיין הפרסומי מציג את סוכנות האו"ם, אונר"א, כמי שפועלת לשיקומם של מיליוני הפליטים הפלשתינים, אשר למענם היא הוקמה לאחר מלחמת 1948. אבל מה שישראלים רבים אינם מעוניינים לדעת זה שאילו אכן היתה אונר"א פועלת לשיקום האוכלוסייה שעליה היא מופקדת, לא היו במזרח התיכון - 62 שנים אחרי היווסדה של הסוכנות - מיליוני פלשתינים שעדיין מוגדרים כפליטים. ומה שישראלים רבים אינם מעוניינים להבין ולהפנים זה שמיליוני הפליטים האלה - הם ובניהם ובני בניהם - אינם נרקבים אי שם באיזה קמפיין, אלא ממש כאן, על הווריד שלנו. וכל יום נוסף שלהם במחנה פליטים בלתי אפשרי הוא יום נוסף שבו מתעצמת תקוותם לשוב לאדמותיהם שבאשקלון ובחיפה וברמת אביב. תקווה שאינה יכולה, כמובן, להתממש, אבל יכולה גם יכולה להצמיח עוד תסכול, עוד איבה, עוד טרור ומלחמות.

במהלך פרק הזמן שבו פועלת אונר"א היכו מלחמות ואסונות שונים באוכלוסיות ברחבי העולם, והפכו מיליוני בני אדם אחרים לפליטים חסרי כל. בכל המיליונים האלה, שנפלטו ממקומותיהם המקוריים באפריקה ובאסיה ובאירופה, מטפלת הסוכנות המרכזית של האו"ם לשיקום פליטים - ה?UNHCR - והם מפסיקים להיות פליטים בתוך זמן קצר.

רק לפליטים הפלשתינים מקדיש האו"ם סוכנות מיוחדת, את אונר"א. ורק אונר"א אינה מיישבת ומשקמת את הפליטים שבאחריותה. במקום לשקם אותם, היא מנציחה את מצבם, ובמקום לדאוג להם, היא דואגת לקעקע את הלגיטימיות של מדינת ישראל על ידי החזקת הפליטים במחנותיהם עד אשר יוכלו לחזור למקומותיהם המקוריים.

"אונ?רע לקיצונים", מתפאר הקמפיין של האו"ם, ואולי זאת אמורה להיות תשובה לפעילות הסברתית שגוף ישראלי בשם "היוזמה הישראלית" מנהל לאחרונה נגד הנצחת בעיית הפליטים הפלשתינים ונגד חלקה של אונר"א בכך. אך בעוד האו"ם משקיע כספים ומחשבה בשיפור תדמיתו בקרב הציבור הישראלי, שלא רואה את בעיית הפליטים ממטר, מי שעשתה בשבוע שעבר צעד בעניין היתה קנדה, שהודיעה על הפסקת תמיכתה הכספית באונר"א.

החלטתה של קנדה, מן הבולטות במדינות שמימנו עד היום את משכורותיהם של עובדי אונר"א, באה לאחר שהתברר לה כי בכספי המימון שלה משלמת הסוכנות לשיקום הפליטים הפלשתינים את משכורותיהם של פעילי חמאס, הרשומים כעובדים שלה. "אונר"א הפכה מסווה להזרמת כספים לשימון ההנהגה הפלשתינית ברצועת עזה", קבעו גורמי שלטון קנדי, והוסיפו כי גם ספרי הלימוד של מערכת החינוך הפלשתינית, שמוטמעת בהם הסתה נגד ישראל ונשללת זכות קיומה, ממומנים על ידי אונר"א. עוד הזכירו את השימוש שעשו מחבלי חמאס ברכבי אונר"א כדי לעבור ממקום למקום ולהעביר אמצעי לחימה.

אולי צעד נחרץ זה של ממשלת קנדה, והעובדות המפלילות שהובאו בעיתונות העולמית בעקבותיו, ישכנעו סוף סוף גם את הציבור הישראלי לשים לב למה שמתרחש ממש מתחת לאפו.