ישראל שונאת זרים ומהגרים

כל כך הרבה הצעות חקיקה אנטי-דמוקרטיות ופוגעניות לזכויות האדם הונחו בעת האחרונה על שולחן הכנסת, שהיה ניתן לצפות שהתחרות על המתועבת מכולן תהיה צפופה וצמודה. אך מתברר שלא: יש הצעת חוק אחת העומדת בימים אלה לקריאה שלישית המזדקרת ברשעותה ובחוסר מוסריותה מעל לכל חברותיה: הצעת חוק למניעת הסתננות, התשס"ח – 2008.

וכך מורה אותנו הצעת החוק: מסתנן, כלומר אדם שנכנס לישראל באופן לא חוקי, תהיה הסיבה להסתננותו אשר תהיה, עובר עבירה שעונשה חמש שנות מאסר. עשה זאת אזרח מדינה שהוכרזה כמדינת אויב – שבע שנות מאסר. אם היה חייל בצבא מדינת אויב (ואפילו ערק ממנה וברח לכאן) – חמש עשרה שנות מאסר. אם המסתנן היה חמוש בנשק או היה בחברת אחר שהיה חמוש בנשק (והצעת החוק מבהירה שגם סכין היא נשק) – עשרים שנות מאסר. ישראלי שיסייע למסתנן, בין אם הסיוע הוא לחציית הגבול ובין אם לשהייתו בישראל, עונשו זהה לעונשו של המסתנן.

ובמילים אחרות – דמו בנפשכם פליטה מרצח העם בדרפור (סודן מוגדרת כמדינת אויב) שכל משפחתה נרצחה והיא עצמה הייתה קורבן אונס ברוטלי, שנסה על נפשה דרך מדבריות מצרים, חצתה את הגבול לישראל בסיוע מבריח שבכיסיו היה סכין, הגיעה לתל-אביב וקיבלה טיפול רפואי ממתנדבת במרפאת ארגון זכויות אדם המסייע לפליטים. היא עצמה צפויה לעשרים שנות מאסר, וגם המתנדבת שטיפלה בה. כה ייעשה לאיש ולאישה שניסו להציל עצמם בעזרת העם היהודי, וכה ייעשה ליהודי או ליהודייה שסייעו להם. זו מורשתנו החדשה.

אם מישהו עדיין לא מאמין שזו כוונת המחוקק, די בהאזנה לדיון הציבורי המתנהל סביבו. לשר הפנים שלנו, שהאשים את מהגרי העבודה והפליטים בהפצת מחלות, לראש ממשלתנו שכינה אותם "איום דמוגרפי" וקבע שהם אחראים ל"פגיעה חברתית". אם זה מזכיר לכם משהו, זה לא במקרה.

זו כמעט קלישאה להזכיר שלא מן הנמנע שחייה של סבתה של המתנדבת, כמו סבתי-שלי, ניצלו בשנות הארבעים של המאה הקודמת בזכות עברייניות כמוה שסיכנו חייהם בשל חוקי-שנאה מהזן העומד להצבעת חברי הכנסת בימים אלה. כי אנחנו היינו פליטים, אנחנו היינו נרדפים, אנחנו היינו מופלים, אנחנו שטנו בימים בחיפוש אחר ארץ מקלט.

כשמאשימים את מדינת ישראל בהפרת זכויות אדם, בפשעי מלחמה וביחס לא אנושי לפלסטינים – אנחנו משיבים: "ביטחון". אנחנו מזכירים שארגוני טרור פלסטינים פוצצו בתי קפה ואוטובוסים, אנחנו משכנעים שאין לנו ברירה. ביטחון הוא האליבי שלנו. אנחנו לא חסרי כבוד לחיי אדם, אנחנו נאבקים על ביטחוננו. היחס המחפיר שלנו לפליטי דרפור, אריתריאה ומהגרי העבודה המסכנים את חייהם בעבור פת לחם מפריכה את האליבי הזה.

משהו עמוק פגום ביחס שלנו אל האחר. והוא לא נובע מביטחון.
מדינת ישראל מעולם לא ניחנה באהבת זרים ושונים. על אף שמדובר במדינה המבוססת על מהגרים, אין כמונו שונאי מהגרים. הצעת החוק צובעת את ארצנו שהוקמה על-ידי עם מצולק מפליטות, רדיפה ופרעות, כארצם של קסנופובים חסרי חמלה. זה לא מאוחר מדי. חברי הכנסת חייבים להציע ידם נגד הצעת החוק הרעה הזו, שהיא לא יהודית ולא דמוקרטית.

* הכותב הוא עורך דין המתמחה במשפט זכויות האדם.