קפה דל ארט

פגישה אחת, קפה אחד ושיחה על אמנות - האמנית מיכל בר מתארחת במדור חדש

  • לאביט
  • מיכל בר אור
דנה מאירזון

אני פוגשת את מיכל בר אור בלאביט שברחוב ברזילי לארוחת שחיתות מפוארת שמסתכמת בכריך טופו (עם חציל!) קפה הפוך ותה הבית (ג'ינג'ר, תפוז, לימון, נענע, קינמון ודבש בצד - 15 שקלים).

המלצרית מחייכת, גם התפוז. נפלאות השירות עצמי מעמידות אותי בתור, ובזמן שאני מחכה לשלם אני בוהה במיכלי, והיא נראית מהורהרת. היא בת 25, צלמת, תל אביבית במקור, שסיימה את לימודיה בבצלאל לפני שנה וחצי ומאז הציגה במספר תערוכות בתל אביב חיפה וירושלים.

בר אור כבר נוגסת בכריך שלנו עוד לפני שאני מספיקה להבהיר לה את האג'נדה החמורה של הטור החדש, שהיא אפילו עוד יותר חמורה מהאג'נדה של הלאביט – פגישה אחת, ארוחת בוקר וקפה, מלא קפה, ואמנות כמובן.

עוד בוואלה!

הרושם הראשוני קובע: איך עוברים את שלב הראיון הטלפוני?

לכתבה המלאה
כריך פסטו, טופו וחצילים קלויים (צילום: דנה מאירזון)

בזמן שאמנים כמו מיכל בר אור בוהים, ונוגסים, ומבצעים פעולות אלמנטריות, הם עוסקים בשאלות הרות גורל. תמיד ידעתי זאת, וזה מקסים בעיני, וגם מסקרן מאד. עוד סיקרן אותי לדעת באיזה בית קפה ניפגש, ולא הופתעתי כלל שבר אור דחתה את התשובה עד הקץ ורק ביום המיוחל שיגרה אותי היישר אל מתחם גן החשמל לסניף הראשון של רשת LOVEAT.

הלאביט הוא אומנם רשת, אבל רשת עם עקרונות, שכל מטעמיה מבוססים על חומרים אורגניים וטבעיים בלבד, המניפסט שלהם מספר על חקר מקיף של קפה אורגני בכל רחבי תבל. מיכלי יכולה להזדהות. אף פעם לא דמיינתי אותה כבחורה של בתי קפה, או של אחד קבוע לפחות, והיא מודה שאני צודקת. "אני אוהבת בתי קפה בלילה, איך שהם שומרים על אופי יומיומי, לא מחייבים התהוללות. אני משתמשת בבתי קפה בעיקר לפגישות, וארוחות צהריים מהעבודה. קפה, היא מספרת, היא שותה בבית, שתי כוסות גדולות, גדולות ממה שכל בית קפה מחזיק בתפריט. מצחיקה העיר הזאת, אנחנו חושבות לעצמינו, מלאה בעקרונות, וגם אותם מוכרים ביוקר.

הפוך קטן מחייך וירקות שבאו עם הכריך (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

"הגוף שלי הוא עין", היא משוררת לי בין ביס לביס. "תמיד ידעתי מראש מה אני הולכת לצלם, ומה עומד מאחורי הצילום. אילו שאלות אני שואלת". השאלות הקודחות במוחה של בר אור תמיד נקשרו קשר רציף בין אמנות להיסטוריה, והדרך שבה עולם האמנות ממקם ומשמר את העבר. בעבר, נטתה לעסוק יותר במחקר, מה מתוך התפיסה שלנו אותנטי ומה מובנה? האם האותנטי הוא בכלל אפשרי? האם יש חשיבה שהיא לא תלוית מקום, ועשתה זאת בתבונה בעבודה שהוצגה באפריל האחרון בתערוכה "נפילה" בבית פנורמה, שם הציגה מגוון מהעבודות שלה העוסקות בנושא זה. היום היא אומרת, היא מכניסה את הקרביים שלה לתוך הנושא. עוברת מהמח לפופיק.

מתוך התערוכה 'נפילה'. יצירה של מיכל בר אור (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

"היום אני מנסה למקם את עצמי בתוך השאלות שאני שואלת, להבין איפה אני נמצאת קודם, ומה היחס שלי לגבי המקום שאני נמצאת בו. לשחרר את המחקר. צילום הוא הכלי שדרכו אני חושבת, אני חוקרת דרכו." בימים אלו בר אור עובדת לקראת תערוכה בחלל ניסיוני שתפתח ב-19 במרץ ברמת השרון, שאוצרים אתי שוורץ ורע בן דוד, בתערוכה, שתקרא "טפטים" יציגו ארבעה אמנים צעירים, ומיכל עצמה תציג בה שלוש עבודות חדשות העוסקות, לדבריה, במיתוסים שהופכים לצל ולקלישאה של עצמם, קביים היסטוריים בהם משתמש ההווה הפוליטי כדי להצדיק את עצמו. עוד יציגו אסף שחם, ברק זמר והדס סט.

דיברנו עצמנו לשובע ושקט יורד על רחוב ברזילי, כולם מתפנים לעיסוקיהם וגם לנו יש עיסוקים משלנו, ואנחנו נפרדות באהבה לשלום מסכימות שחקר ותשוקה ואוכל וקפה הם רשימה של צרכים שיש לנו, וגם עקרונות יש לנו קצת.

התערוכה "טפטים" תפתח ב-19 במרץ בחלל הנושא את שם הכתובת. למרחב 106, רמת השרון.

"היום אני מנסה למקם את עצמי בתוך השאלות שאני שואלת, להבין איפה אני נמצאת". מיכל בר אור (צילום: דנה מאירזון)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully