טיפשות. זו המסקנה המרכזית מהתנהלות ישראל בכל הקשור לפוסט-מבצע עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון. לא כוונות רעות הן שהביאו את צה"ל לאן שהביאו, אלא פשוט חוסר אינטיליגנציה. שילוב של צבא שמתכונן למבצע במשך כשלוש שנים, אבל לא נערך ליום שאחרי. מערך הסברה צבאי ואזרחי המשוכנע בצדקת הדרך, אבל לא יכול או לא מסוגל לשכנע איש. וחמור מכל, דרג מדיני שכבר שנה לא מצליח להחליט מה עושים עם תפוח האדמה הלוהט, והוא הטענות על ביצוע פשעי מלחמה.
מי שמחפש דוגמא לאווילות לשמה, ימצא אותה בקלות בויכוח באשר להרס תחנת הקמח ברצועה. הפלסטינים טענו, וגולדסטון קיבל, שהתחנה נהרסה כתוצאה מפגיעת טיל שירה מטוס חיל האוויר. בצה"ל טוענים שיש בידם הוכחות מצולמות לכך, שהרס התחנה נגרם בגלל חילופי אש ארטילריים בין חמאס וישראל, וכי לא היתה כוונה להרוס את התחנה. מכיוון שאיש מהקוראים אינו חושב שצה"ל משקר בכל הנוגע להוכחות המצולמות, הרי ששוב נחשפת מידת הטיפשות. מי שיש בידיו הוכחות שמזימות טענות סרק על פשעי מלחמה ואינו מציג אותן מיד בסיום הקרבות, ומחכה עד שיטבל ציבורית בזפת ויגולגל בנוצות בטרם יוכיח לעולם כי הוא זכאי, הוא גוף פשוט טיפש. ובטיפשות קשה מאוד לנצח מלחמות, גם אם יש לך את המטוסים והטנקים המתקדמים בעולם.
הפעם הנודניק לא ויתר
סוגיית התיעוד היא מרכזית ביותר בדיון סביב גולדסטון. צה"ל הוא מתעד אובססיבי של הפעילות המבצעית לצורך תחקיר ושיפור תוצאות. יש משהו מגוחך ומקומם בכך, שדו"ח התגובה שהכינה ישראל לאו"ם מבוסס על צילומים שהיו בידי ישראל עוד מימי הלחימה בעזה. מדוע מנעו בצה"ל ובממשלה את התיעוד מדעת הקהל בעולם, ובכך לא חשפו את האמת? האם מדובר בכשל הסברתי, או אולי דווקא במישהו שטעה לחשוב כי ריצ'רד גולדסטון הוא עוד אחד מהנודניקים חובבי זכויות האדם שישראל נהנית כל כך לנפנף בטיעון של "הצבא המוסרי בעולם". אבל השופט גולדסטון התגלה כחוקר מוערך, שהוציא תחת ידיו דו"ח חד צדדי ומסולף, מהסיבה הבנאלית שישראל לא טרחה לשתף איתו פעולה. כן, ככה עובד ההגיון הפנימי של מערכת הביטחון: בואו נתעלם מהבעיה ואולי כך היא תעלם.
גולדסטון לא נעלם ולא יעלם. ומי שיצטרך לבסוף להקים ועדת חקירה בראשות גורם מוסמך ומוערך משפטית היא ישראל. זו תהיה הדרך היחידה להוריד את הקוף הזה מגבנו. אותו קוף שעלה עלינו בחסות הטיפשות.
דרושה חותמת כשרות משפטית
מקרה גדר ההפרדה הוא מקרה מבחן חשוב ומעניין בויכוח סביב התגובה לדו"ח גולדסטון. הקמת גדר ההפרדה היתה מהלך שזכה לקיתונות של ביקורת ארסית מהקהילה הבין-לאומית. דיונים בהאג, אין ספור הפגנות והטחת האשמות מצד מדינות ידידות של ישראל בעולם, ובסוף מי שהכשיר את השרץ היה דווקא בית המשפט העליון והעומד בראשו. דיונים מלומדים, ביקורת משפטית ולבסוף תיקוני תוואי בחלקים מסוימים בגדר הביאו את בית המשפט להעניק תעודת הכשר, כזו המקובלת גם בעולם, לצעד שהגדיר מחדש מהי פגיעה בזכויות אדם בשטחים. לנתניהו ולצה"ל לא תהיה לבסוף ברירה. מי שרוצה להמשיך ולהתארח בערי בירה בעולם, יהיה חייב להקים ועדה בדיקה בראשות שופט בעל שם טוב בעולם, כדי להסיר אחת ולתמיד את קלון גולדסטון. כאמור, את זה ניתן היה לעשות גם חודשיים אחרי סיום הקרבות. שוב, טיפשות.
המרגיז והמקומם מכל בכל הקשור למלחמה בעזה הוא, שפשעי מלחמה לא בוצעו שם ביודעין. הפגיעה הקשה באזרחים היא נגזרת של ארגון טרור, שפעל מתוך שכונות ובתים. הנזק הקשה לתשתיות לא יכול היה להימנע בהתחשב בצפיפות הקשה ברצועה ובאופי הלחימה. האם ידו של צה"ל היתה קלה על ההדק, אולי. האם חמאס הרוויח מפגיעה באזרחים, ודאי. כמה חבל שועדת החקירה שנתניהו בסוף יאלץ להקים לא תחקור את הטיפשים, שסגרו את המלחמה לסיקור עיתונאי ומנעו דיווח מאוזן. לא תחקור את אלה שמנעו מצה"ל להגיב בזמן אמת לשאלות ששאל גולדסטון, והביאו את ישראל לבור ההסברתי בו היא מצויה כעת.