המערכון הידוע של "הגשש החיוור", דוכן הספרים בשוק, שבו שייקה מוכר ספרים כעגבניות במבצע, הפך למציאות. אבל מציאות ברוכה. התחרות בין משווקי הספרים גורמת לירידה במחיר ולעלייה במספר הספרים הנמכרים בישראל.
ספר הוא מוצר צריכה, אחד מיני רבים, ונועד לצריכה המונית. נכון, לספרים יש ייחוד, אבל כמעט לכל מוצר יש ייחוד כלשהו, שאם לא כן לא היה מגיע לחנות. ספר הוא מוצר תרבות שנובע מכישרונו של הסופר היחיד, אבל כך גם סרט, שיר, לחן, ריקוד, בגד מעוצב ועוד. רוב המוצרים המוגמרים מקורם בכישרון וביצירתיות של מוח האדם. אין הכוונה להמעיט בערכם של הספרים, אך "מאבק הסופרים" כלל אינו רוחני - הוא על כסף, על "פרנסה", ואינו שונה ממאבקו של כל אחד מאיתנו להתקיים. כמעט.
מהי פרנסה הוגנת? מכירה של מוצר או שירות למישהו אחר שמוכן לשלם עבורם מרצונו החופשי כי הם מועילים לו, כאשר המחיר נקבע מרצונם המשותף של הצדדים. יש שמוכרים מוצר ללקוח בחנות, יש עיסקאות המתבצעות בין אזרח לאזרח, כמו מכירת דירה או רכב, ורובנו מוכרים שירות למעסיק תמורת משכורת. מהו מאבק קיומי לא הוגן? כאשר אתה כופה בכוח על מישהו לשלם לך בניגוד לרצונו. כפייה כזאת מושגת רק בעזרת פוליטיקאים, כי רק למדינה יש סמכות חוקית להפעיל כוח. אך סמכות חוקית אינה תמיד מוסרית.
בשוק חופשי כמו בשוק חופשי
הסופרים מבקשים מהפוליטיקאים לכפות בכוח על המו"לים תשלום גבוה כשכר סופרים, וכתוצאה יתייקרו הספרים שאזרחי ישראל מבקשים לרכוש. למה? כי "מגיע להם". בכך הם מצטרפים לקבוצות לחץ פוליטיות אחרות, ולא מעטות, המסרבות להתפרנס בהגינות מ"קונה מרצון למוכר מרצון". קבוצות אלה דורשות מהממסד לכפות על אחרים לשלם להן מחיר הגבוה מהמחיר שהיה מושג בשוק חופשי ופתוח לתחרות. דרישה לא מוסרית.
סופר שאינו מרוצה מההסכם עם ההוצאה לאור חופשי לבחון את מזלו עם מו"ל אחר. ואם אף אחד לא מציע לו יותר משני שקלים לספר, אז זה שכרו ההוגן. זה שווי יצירתו. אף אחד לא מכריח אותו לכתוב. כמו בכל ענף, יש סופרים ויש סופרים. חדשים וותיקים, צעירים ומבוגרים, מוכשרים ופחות. יש גם ספרים שונים, בהם ספרי הדרכה, טיולים, בישול, אלבומים. על מי יחול החוק? כמה עמודים ייחשבו ל"ספר"? תידרש הגדרה מהו "ספר ראוי" וגם "מיהו סופר".
איך נקבע כיום שכר הסופרים?
במו"מ חופשי בין הסופר לבין המוציא לאור. סופר צעיר ואולי לא מוכר שמביא כתב יד אל המו"ל, ייתכן שאינו מקבל תמורה ואפילו נדרש להשתתף במימון הוצאתו לאור. אם הסופר מוכשר, וכמו בכל תחום המוכשרים הם מיעוט (לא כל שחקן טניס הוא שחר פאר) רבים בציבור יעריכו את יצירתו ויבטאו זאת באמצעות שליפת הארנק. המוניטין והאיכות המצטברים מעניקים כוח מיקוח לסופר. בספר הבא, המו"ל כבר ישלם לו היטב, שאם לא כן יבחר הסופר מו"ל אחר.
החוק המוצע יחייב תשלום מינימלי לסופר, או הפרשת חלק קבוע מהפדיון.
כלומר, להוצאת הספרים לא יהיה כדאי לעשות עסקים עם סופרים חדשים אלמוניים, או עם סופרים בינוניים שאין ביטחון כי ספרם יימכר בכמות מספקת לכיסוי פדיון המינימום הכפוי על הסופר. וזו אולי תופעת הלוואי המזיקה ביותר של הצעת החוק. הסופרים המוכשרים שספריהם נמכרים היטב אינם זקוקים לחוק. הסופרים הרכים שעושים את צעדיהם הראשונים רק יינזקו ממנו - הרי חומות הכניסה לעולם הכתיבה יוגבהו.
מי ייצא נשכר? הבינוניים, שיזכו להגנה מפני הצטרפות סופרים חדשים לענף.