חיסולו של מחמוד אבו אל-מבחוח בדובאי הוא מסוג הפעולות שמציתות את הדמיון: פעיל טרור בכיר שמצליח במשך שנים לחמוק מרודפיו עד שנהרג באופן מסתורי תחת זהות בדויה על ידי מתנקשים אלמונים שפעלו בדרך שספק אם אי פעם תיוודע במלואה.
חמאס כצפוי האשים את ישראל. מבחינתו היא החשוד המיידי והמבצע היה נקמה על מעורבותו של מבחוח בחיסולם של החיילים סספורטס וסעדון. גם אם ההנחה הזאת נכונה ספק אם נקמה היתה המניע העיקרי של המבצעים. תמיד טוב לסגור מעגל אבל טוב בהרבה להשיג שתי מטרות חשובות יותר - סיכול והרתעה.
בתפקידו הנוכחי בצמרת חמאס היה מבחוח גורם מרכזי במערך הברחות הנשק לעזה. אם תרצו קצין מבצעים בכיר שניהל אופרציה חובקת עולם: נשק שיוצא מאיראן לרצועה אוניות שרשומות במדינות נידחות חברות קש שמעבירות את הסחורה והרבה מאוד כסף. דובאי היא ציר מרכזי בתהליך הזה בעיקר בצד של החברות והכספים ומבחוח בא לשם לעבוד. הוצאתו מהמשחק היא סיכול משמעותי משום שהיא תקשה על ההברחות בטווח המיידי עד שיימצא לו מחליף.
מי שיבוא במקומו יהיה בוודאי זהיר בהרבה ואת ההרתעה הזאת ביקשו המחסלים להשיג. מבחוח פעל בזהות בדויה ואף לא אחד בדובאי לא ידע מיהו. חוץ מהמחסלים כמובן. הם עקבו פגעו ונמלטו. איש לא ראה איש לא שמע. עבר לא מעט זמן מרגע מציאת הגופה ועד שחמאס הודה שמדובר באיש "שלו."המחסלים נמלטו בינתיים באין מפריע. במדינה שמדי יום נכנסים אליה עשרות אלפי זרים הסיכוי לתפוס את מי שהרגו את מבחוח קטן מאוד. זה פתח לאינספור תיאוריות קונספירציה שמן הסתם ינחתו עלינו בימים הקרובים שלכולן יהיה רק דבר אחד משותף: ההילה סביב החיסול תגדל וכן ההילה סביב מבצעיו. ומכיוון שהחשוד המיידי הוא המוסד הפחד ממנו רק יגדל.
חמאס יאיים מן הסתם בנקמה. עד היום פעל הארגון רק בגבולות ישראל והשטחים עכשיו הוא עשוי להתרחב גם לחו"ל. זה דורש קשב ומחשבה ולא הרבה מעבר לכך; ממילא אנחנו מאוימים על ידי חיזבאללה שכבר שנתיים מחפש את נקמת חיסולו של עימאד מורנייה. מעבר לכך כמו תאומו מצפון גם חמאס מבין בוודאי שנקמה חריפה מדי תביא עליו מלחמה שבה הוא בוודאי אינו רוצה כעת ולכן הוא נמנע אפילו מהפעולה הפשוטה והמתבקשת ביותר - ירי קסאם.
הרי את ההחלטה על כך צריך לקבל בדמשק שם יושב אדם שמבין דבר או שניים בחיסולים. וכשהוא שומע מה קרה לאיש שלו מבחוח בהמשך למודל שלו מורנייה אפשר להניח שחאלד משעל חושב בעיקר על עצמו ועל כך שמעגלים סופם להיסגר.
ההישג: סיכול והרתעה
יואב לימור
31.1.2010 / 7:49