‏רבצ''ר לי מאד

בערב יום הזיכרון לחללי צה''ל, אם דבר לא ישתנה, יתייצב הרב הצבאי הראשי (רבצ"ר) החדש, תת אלוף רפי פרץ, על במת הטקס, ויישא תפילת 'אל מלא רחמים'. אמנם לא משנה מה יחוש הרב החדש באותו ערב, אך מה שיחושו בני משפחותיהם של גיל צוריאנו ואסף רוזנבאום, שנספו באסון המסוק שהטיס הרב הצבאי לעתיד – דווקא משנה מאוד.

המועמד לתפקיד הרבצ''ר כבר התראיין בכלי תקשורת רבים בנושא, ואמר כי אינו שופט אדם בשעת צערו. הוא אף הוסיף וסיפר כי כאב זה מלווה אותו כבר 17 שנה. אלא שדברים אלה אינם מספיקים. דווקא בשל רגישות האירוע ומהות התפקיד שבו יישא –רצוי היה שיוותר פרץ על הכבוד והמשרה, ימשיך להרביץ תורה בתלמידיו בישיבה בה הוא חי ולשרת במילואים בחיל האוויר כמדריך טיסה.

אלא שבמערכת הביטחון חושבים אחרת, במיוחד בכל הנוגע לרענון מוסד הרבנות הצבאית. לדברי רבים במערכת, הבחירה בפרץ נועדה להקטין את החיכוך שבין הצבא לציבור הדתי לאומי. עוד מקווים בצה"ל ובמערכת הביטחון כי הרב הבא ימעט להתבטא בנושאים רגישים, וישקף בהתבטאויותיו הציבוריות עמדה קונצנזואלית יותר.

אלא שבינתיים הרב המיועד איננו שותק, ודווקא בוחר להתראיין בכל נושא ולכל מיקרופון רענן, וחבל שכך. אלו בדיוק הזמנים שבהם השתיקה שווה זהב. יכול להיות שאם היה גוזר על עצמו שתיקה, לא מגיב ולא מתראיין, היה מיטיב עם עצמו, ובעיקר כשצפים ועולים נושאים טעונים ומעוררי מחלוקת כמו פרשת המסוק והכבל. ויש להזכיר: בחקירת פרשת הכבל עסקה ועדה בראשותו של לא אחר מהשופט וינוגרד.

סוד ידוע לכול הוא כי הרב הצבאי הראשי הפך להיות מי שמזנב פעמים רבות בתפקיד קצין חינוך ראשי, במיוחד בנושאים ערכיים ומוסריים. תופעה זו הפכה שגרתית ומוכרת, במיוחד בקדנציה הנוכחית של הרב רונצקי, שחש אחראי למוטיבציה של החיילים ולתודעה היהודית במערכת הצבאית. כל אלה גוברים ותופסים מקום רב יותר - בעיקר במהלכה של לוחמה ובעת קרב. כך היה במהלך מבצע ''עופרת יצוקה'', כשאנשי הרב חילקו חוברות שביקשו להנחיל ערכים יהודיים בקרב החיילים, ערב היציאה לקרב.

זאת ועוד, המערכת הצה"לית והביטחונית רצתה אולי לבחור רב שיש בו משהו מהקונצנזוס, אלא שדווקא בימים אלה ייתכן שהכוונה לא תישא פירות. שורת הלוחמים יוצאי הישיבות וחובשי כיפות סרוגות הולכת ומתעבה ונראה שהחיילים והמפקדים חובשי הכיפות יישמעו דווקא לרבנים שלהם מבית, כפי שהוכח לא אחת גם בימים אלו.

חשוב גם לציין כי בחלוף השנים התרגלנו לראות רבנים צבאיים מזוקנים, שהוצנחו הישר מחדר ה'מלמד' בישיבה לחדרי המלחמה של מערך הרבנות הצבאית. זו מערכת המאופיינת במאבקים גלויים וסמויים בין השפעתם של רבנים חיצוניים לצבא והשפעתם של רבנים מבית, כשעל כולם מצילה רוח המפקדים בשטח אשר מבצעים את הפקודות כהלכתן ומבלי לעורר שאלות הגות ותורה.

מכאן שאלה הם גם הימים שבהם השפעת רבני הישיבות על חיילי צה''ל יוצאי הישיבות רבה מזו של רבני צה''ל. מכאן, אפשר שדווקא נכון לשים על הבימה אדם שיגרום לנוכחות החסרה של רבנות צה"לית. אלא שהבעיה היא שאם ההשפעה תהא חיצונית לצה''ל, לא יחלוף זמן וכל מוסד הרבנות הצבאית יירד מנכסיו.

ובכן, הכוונה לשנות את תדמית הרבנות הצבאית בעזרת רב מסוג אחר היא נכונה. עם זאת, חבל שלא המתינו בצה"ל 3-4 שנים נוספות, ובחרו באדם שאינו נושא אות קלון, אך כן מביא אג'נדה רבנית נאורה ומתאימה לכלל משרתי צה"ל, גברים ונשים כאחד. ובפנייה אישית לצמרת מערכת הביטחון - אולי בכל זאת תעשו לנו רב, ולא ריב על חשבון משפחות שכולות?