מנחם (מני) מזוז היה אלמוני כאשר טיפס או הוטל אל מרכז הזירה הציבורית. הוא קיווה להיות יועץ משפטי שיעסוק בעניינים האזרחיים של הממשלה. לא עלה בדעתו כי שש שנים לאחר מכן ייטוש את לשכתו כשנוא נפשם של אנשי ההון?שלטון ושרי המשפטים חיים רמון, דניאל פרידמן ויעקב נאמן, ומנגד כאחד הבולטים בשורה הראשונה של מחנה "בני האור".
קר רוח, מקפיד על איסור נגיעה בפוליטיקה ומרוחק במתכוון מההמולה החברתית שלה, לא היה בו שמץ של רצון להתנגש בשלטון. הלוחמים הבולטים בשחיתות מתוך המערכת הציבורית כמבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, ד"ר ירון זליכה, המפכ"ל דוד (דודי) כהן ויעקב בורובסקי כבר שעטו קדימה נגד הפוליטיקאים החשודים כאשר מזוז נותר עדיין מאחור, מתבונן, שואל, שוקל, מפקפק. בשל כך כמעט וטבע בחופו של האי היווני בהעניקו שכפ"ץ למשפחת אריאל ושרון ובניו בע"מ.
המנוע הותנע לאיטו, אך משהחל מזוז לנוע לעבר מורסות השחיתות לא עצר. הוא ידע היטב מה הפער בין כתב האישום החמור שהגיש נגד אהוד אולמרט לבין החשדות הכבדים פי כמה כלפיו; ובוודאי לא השלה את עצמו שחשף את כל מעלליהם של אברהם הירשזון ועמרי שרון.
נעזר במבקר מדינה פעיל ובמפכ"ל משטרה שהתגבר על מעצוריו, הוביל מזוז שורה ארוכה של אנשי הצווארון הלבן אל ספסל הנאשמים ואל הכלא, ולפי שעה לא הפסיד אפילו סיבוב משפטי אחד.
היו לו גם כישלונות
בוודאי שהיו לו גם כישלונות. היתה לו סדרת טעויות בפרשת משה קצב. היא נדונה בהרחבה בהזדמנויות שונות. הוא גם הניח את המקלדת ואת אזמל המנתחים מוקדם מדי. חבל שהותיר פתוח את תיק המינויים הפוליטיים של אולמרט, שקיבל מלינדנשטראוס. חבל יותר שלא סיים לחיוב או לשלילה את התיק של אביגדור ליברמן. אילו קיבל את המלצת המשטרה, שפעלה היטב - היה גם סיוט זה יורד מסדר יומה של הממשלה, לכאן או לכאן.
למרות תקלות אלה הותיר אחריו מורשת, נורמה. התהלך עם פנס ביד להאיר פינות אפלות בשלטון. אין ספק שגם הוא אביר איכות השלטון.
ערכים אלה הונחו על כתפי יורשו יהודה וינשטיין. סביר להניח כי הוא מודע למחויבות הציבורית שלו לשלטון החוק, ולא לממשלה שבחרה בו; שהוא מבין כי אין לו התחלה חדשה אלא בנקודה שבה מזוז הפקיד בידיו את המקל במירוץ השליחים בדרך לטיהור המדינה מן השחיתות.
לוינשטיין מגיע אשראי. תקווה מלווה אותו. גם ברכה. אוסיף לו ברכה משלי: שתסיים כמו מזוז.