ישראל חייבת לחקור את "עופרת יצוקה"

כמה פעמים עומדת בפנינו היכולת לבחור בין טוב לבין טוב? בחירה שכל השלכותיה הן חיוביות, שבכל מצב נצא ממנה הזוכים? כזו היא ההזדמנות העומדת כעת בפני ישראל: לחקור בעצמנו את עצמנו. לבחון ללא מורא את הטענות שהפרנו את זכויות האדם וכללי המשפט הבינלאומי במבצע "עופרת יצוקה".
בתחילת חודש פברואר אמורים להתחיל הדיונים באו"ם על המלצות דו"ח ועדת גולדסטון, בראשן ההמלצה שישראל וחמאס יחקרו את החשדות לגבי התנהלותם במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הזמן עד לדיון באו"ם הולך ואוזל וחלון ההזדמנויות האחרון של ישראל לבצע בעצמה את החקירה עוד מעט נסגר.

לצערי, אין לי אשליות שחמאס יחקור באמת את פשעי המלחמה שביצעו אנשיו. אין לי ציפיות שהוא ימלא את חובתו למצות את הדין עם האחראים לירי הרקטות על דרום הארץ ולפגיעה הקשה בגוף, בנפש וברכוש. שלא לדבר על אותם חמושים שירו מסביבת בתי אזרחים פלסטינים, בתקווה שאלה יגנו עליהם מפגיעתה של ישראל.

אבל מהמדינה שלי אני מצפה ליותר ומטרידות אותי ההאשמות הקשות נגד התנהלות ישראל במהלך "עופרת יצוקה". הפגיעה באוכלוסיה האזרחית בעזה היתה קשה ביותר ומהעדויות והתחקירים עולים חשדות חמורים לגבי אחריותנו לכך. יש המעדיפים לטמון את הראש בחול, להתעלם מהסבל של הצד השני או מהאפשרות שאנו אחראים לו. אבל אם נתמודד עם האתגר הזה באומץ, ונמנה גוף חקירה ישראלי עצמאי, לא רק שאין לנו מה להפסיד, אלא שיש לנו המון להרוויח.

כולנו מקווים שיימצא שישראל אכן צודקת בטענותיה ולא נפלו פגמים מוסריים וחוקיים באופן התנהלות הדרג המדיני והצבאי בעת המבצע. למי כישראל צריך להיות אינטרס חזק יותר שהחקירה שתקבע זאת תזכה לאמונה המלא של הקהילה הבינלאומית?

לעומת זאת, אם יתגלו ליקויים מוסריים או שיתגלה שישראל הפרה את כללי היסוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ואכן התבצעו עבירות במהלך המבצע. גם כאן – דווקא לישראל צריך להיות אינטרס לחקור ליקויים אלה לעומק כדי שנוכל לתקנם ולמנוע את הישנותם.

חקירה עצמאית המתבצעת בתוך ישראל, מחוץ לצבא, היא גם קו ההגנה הראשון של המדינה מפני הליכים משפטיים בחוץ לארץ. יוזמות לתבוע ולהעמיד לדין בחו"ל קצינים ופוליטיקאים ישראלים יקרסו ברגע שישראל תוכל להוכיח כי הצדק כבר נעשה בבית. הרי לבתי משפט מחוץ לישראל אין כלל סמכות אם המערכת שלנו טיפלה בכך כראוי.

רגע לפני שיהיה מאוחר מדי – במקום להישאר במקום המפוחד, המאוים, הרואה בכל ביקורת סכנה ובכל מבקר בוגד, עלינו כישראלים לאמץ את הגישה ההפוכה: להכיר בצורך בחקירה של מעשינו לא ככפייה חיצונית אלא כאינטרס ישראלי מובהק לוודא שגם בזמן לחימה, נשמרות זכויות האדם, נשמרים עקרונות הדמוקרטיה וכללי המשפטי הבינלאומי.

יש לנו הזדמנות היסטורית לבחור בין טוב לטוב: להיות מדינה שלא רק שאינה חוששת לבדוק את עצמה, אלא רואה בבדיקה זו אינטרס שלה עצמה. להיות מדינה הבוחרת להשתמש בחקירה כמנוף לחזק את יסודותיה הדמוקרטיים, את הערכים המשותפים לכולנו, שמבחנם האמיתי הוא לא בעת שלום אלא דווקא בעת לחימה, ותהיה זו קשה ככל שתהיה.


*ג'סיקה מונטל היא מנכ"לית בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים