צרפת פוגעת רק במוסלמים. בינתיים

משונים מעט הם הצרפתים. העם הזה שהנחיל לעולם תרבות וערכים ואופנות ומנעמי חיים שקוע בתקופה האחרונה בפיסת לבוש אחת. לבישת הבורקה מאיימת לקלוע את צרפת למשבר חמור עם הקהילה המוסלמית שמתגוררת במדינה. יש הרואים בבורקה - פריט הלבוש הזה שעוטף את גופן של נשים מוסלמיות מרגל עד ראש – קוריוז שמרני וחסר חן ויש שמצביעים עליו כעל איום אסטרטגי על דמותה של המדינה.

כל כך מוטרדים הצרפתים מאותה שמלה עד שהנשיא ניקולה סרקוזי מינה שר מיוחד – אריק בסון – שיחזיר את הזהות הצרפתית לבעליה החוקיים. נמאס לצרפתים מהבידול התרבותי שבו נוקטים מיליוני מוסלמים שמתגוררים בארצם. נמאס להם שהם ממשיכים לדבר ערבית גם אחרי שנולדו על אדמתם החדשה. נמאס להם שהם מתפללים בקרנות רחוב וחוסמים דרכים. נמאס להם שהם תומכים בקביעות בקבוצות כדורגל מצפון אפריקה במקום לתמוך בנבחרת ארצם. ובמיוחד הם לא מוכנים לסבול שמהגר כלשהו – ולא חשוב מה מצבו ומה מעמדו – ישרוק בוז בזמן ש'לה מרסייז', ההמנון הצרפתי מושר לקראת פתיחת המשחקים הבין ארציים.

לפני כמה חודשים נדרש הנשיא לעשות מעשה. זה קרה מייד אחרי שנבחרת אלג'יריה ניצחה את מצרים והעפילה למשחקי גביע העולם בכדורגל. עשרות אלפי מוסלמים דהרו ברחובות הערים הגדולות וניפצו כל מה שנקרה בדרכם כשהם עטופים דגלי אלג'יריה ושרים את ההמנון של המולדת שממנה עקרו הוריהם בטרם התיישבו במולדתם החדש.

על רקע זה צריך לראות את הבורקה. היא צמחה מעוד לבוש של מהגרים מוסלמים לאיום מוחשי על התרבות הצרפתית. למה הם לא נוהגים כמו המהגרים היהודים שנטמעו בארצם החדשה? שואלים צרפתים. ועוד הם מקשים מדוע הם נותרו ספונים בגיטאות אורבניים צפופים בשולי הערים בעוד שהיהודים שהיגרו מאותן ארצות ובאותו זמן נחשבים לסיפור הצלחה בכל תחומי החיים במדינה.

מסקנתם היא חד משמעית. היהודים שאפו להפוך לצרפתים בעוד שהמוסלמים פעלו כדי להנציח את דתם ותרבותם ובכך לבדל עצמם מאחרים. הקביעה הגורפת הזאת היא שהפכה את הבורקה לבעיה לאומית מעיקה.

במיוחד חוששים הצרפתים שמתן היתר לכל קבוצה לנהוג על פי תרבותה הקודמת יפגע אנושות בחוק החילוניות שהתקבל באסיפה הלאומית ב- 1905. אין עוד חוק שהם גאים בו כמו החוק הזה שהפריד את הדת מהמדינה והפך את הכנסיות לאתרים תיירותיים כמו נוטרדאם. אותה כנסייה מפורסמת שבה הניח האפיפיור כתר על ראש של הקיסר נפוליאון ב- 1804.

קרוב לוודאי שהחוק החדש שצפוי להתקבל לא ייעצר בלבישת הבורקה. כבר ב- 2003 התקבל חוק האוסר על תלמידים מוסלמים להופיע בין כותלי בית הספר עם סממן דת כלשהו. כדי שלא להפלות בינם ובין אחרים נאסר על יהודים לחבוש כיפה ועל נוצרים לענוד צלב על הצוואר.

לא היהודים הם שמדאיגים את המדינה. ולבטח לא הנוצרים. אלא אותו כיבוש זוחל ואיטי של הדת כפי שמתחולל בקהילה המוסלמית. הצרפתים חוששים שמה שמתחיל עם רעלה או בורקה סופו שיסתיים בהשתלטות של הדת המוסלמית על צרפת. בין ששה עד שמונה מיליון מוסלמים חיים בצרפת ובשנת 2050 הם עשויים למנות כמחצית מהאוכלוסייה.

זו הסיבה שהם מעדיפים לעצור את התקף השיבה לדת כשהוא עדיין צעיר. כמה שזה יישמע משונה, גם היהודים תומכים בהגבלת דתיותם של המוסלמים. על אף שהם מודעים לכך שהיא עלולה להגביל את דתיותם, הם חוששים שהתעצמות האסלאם מסכנת את המשך חייהם בצרפת. הדאגה הזאת היא שהביאה אותם להכין מזוודות ליתר ביטחון. אותה דאגה היא שמזינה את בולמוס רכישת הדירה הרזרבית בתל-אביב ובערי חוף אחרות.

הפחד הזה הוליד יצר חיץ מסוכן בין שתי קהילות המהגרים. היהודים התרפקו על הצרפתים על חשבון קרבתם הטבעית לשכניהם המוסלמים שהיגרו עימם באותן אוניות ורבים הם גרים עדיין בשכנות ואף מדברים אותה שפה. כדי לחסום את המוסלמיות הגואה, הם מוכנים ליטול סיכון שהמהגרים המוסלמים יפנו להם עורף והם ינסו לפגוע בהם.

צרפת נמצאת על פרשת דרכים. הממשל החדש בראשותו של סרקוזי מודע היטב שאם לא יפעל במהרה עלולה הדת לחזור בדלת האחורית ולאיים על המהפכה החילונית שצרפת חוללה לפני יותר ממאה שנה. אם המדינה תפעל בחוזקה, היא עלולה לנכר מיליוני מוסלמים שגם כך אינם מרגישים צרפתים מלאים.