עד לשנים האחרונות מפעלים להנצחת השואה מומנו כמעט רק על ידי יהודים המתאבלים על אחיהם הנספים. כיום ממשלות דמוקרטיות רבות הפכו את נושא הנצחת השואה לכלי חינוכי כדי לחנך לסכנות הנובעות מהגזענות והאנטישמיות נטולות הרסן. בריטניה, למשל, היא אחת מכמה מדינות מערביות אשר מיסדו יום שנתי מיוחד להנצחת השואה.
למרות זאת, על רקע האווירה הנפיצה של אנטי?ישראליות ואנטישמיות, מכפישי ישראל מעוותים את זכר השואה ואת סיפור הניסיון להשמיד את העם היהודי כדי להשחיר את פני צאצאי הקורבנות, הישראלים. נשיא איראן אחמדינג'אד הביא את הכחשת השואה לשיאים חדשים והיא הפכה למרכיב עיקרי בקמפיינים אנטישמיים ובמאמצים לבצע דה?לגיטימציה לישראל, במיוחד במדינות מוסלמיות.
הצד החיובי הוא שבמדינות מערביות, לעומת זאת, הכחשת השואה אינה צוברת תאוצה ולא תופסת תפקיד מרכזי. למעשה, מכחישים בדרך כלל נחשבים לתימהונים או לשרלטנים, ואנטישמיים מקצועיים נמנעים בדרך כלל מהכחשה מפורשת משום שהם מבינים שהדבר ישלול את אמינותם. לכן הבינו יהודים רבים כי השקעה ברדיפת מכחישי שואה במדינות דמוקרטיות היא טעות. היא הופכת אותם לקורבנות ולקדושים מעונים לכאורה, וכך מביא הדבר לתוצאה הפוכה מהרצוי.
באורח מוזר עוד יותר, מדינות מוסלמיות העומדות בחזית הכחשת השואה החלו להשתמש במקרים שבהם הופללו מכחישי שואה בתור תקדים להצדקת רדיפה משפטית נגד מבקרי האיסלאם הקיצוני. החלטות בנושא זה כבר הועברו על ידי העצרת הכללית של האו"ם.
לנוכח המצב שתואר בכל הנוגע לזיכרון השואה, העם היהודי ניצב בפני אתגר חדש שעליו להתמודד עימו: עיוות זיכרון השואה והפיכת הקורבנות לאשמים. המחקר השיטתי הראשון של תופעה זו פורסם לאחרונה בספרו של ד"ר מנפרד גרסטנפלד, "השימוש לרעה בזיכרון השואה: עיוותים ותגובות".
חוזרים שוב ושוב על השקרים
גרסטנפלד מתייחס לניסיונות של מדינות אירופיות מסוימות להציג עצמן כקורבנות של הרדיפה הנאצית כדי לחמוק מהודאה כי אזרחיהן שיתפו פעולה עם הנאצים, או השתתפו ישירות ברצח ההמוני של היהודים. לדוגמה, עד "פרשת ולדהיים" אוסטריה היתה ידועה בהתעקשותה כי היתה קורבן של הנאצים, ולא שותפה לדבר העבירה. והרי עובדה ידועה היא כי רוב האוסטרים היו משתפי פעולה נלהבים עם הנאצים.
הדבר נכון גם לגבי המדינות הבלטיות הכורכות יחדיו את מדיניות ההשמדה הנאצית ואת הפשעים שביצעו הסובייטים כדי להימנע מהתמודדות עם העבר העגום שלהן: משתפי פעולה עם הנאצים ורוצחי יהודים בקרבן מעולם לא הועמדו לדין.
אך התופעה הנתעבת ביותר מבין המגמות הרווחות כיום ביחס לשואה היא ההשוואה בין הישראלים, צאצאי הקורבנות המגינים על עצמם, לבין הנאצים. גישה מעוותת זו החלה עוד בשנות ה?70, עם החלטת האו"ם, בתמיכה סובייטית, שהשוותה בין ציונות לגזענות. כעת שיטה זו הורחבה ושוכללה תחת הנהגתם של תועמלנים אנטי?ישראלים ערבים ואחרים. המנטרה המרושעת שעליה חוזרים שוב ושוב היא ש"הקורבנות הפכו לפושעים". האבסורד גדול עד כדי כך שבמדינות מסוימות יום הזיכרון לשואה אף הורחב כדי להנציח את "רצח העם הפלשתיני".
הראיה להצלחת המאמצים הללו להשחיר את פניהם של ישראלים בתור נאצים ולהאשים אותם בביצוע פשעי מלחמה, טמונה באיומים החוזרים ונשנים לעצור מנהיגים וקצינים ישראלים בבריטניה ובמקומות אחרים.
בימי השואה החדיר שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, את טכניקת החזרה על שקרים שוב ושוב עד שיתקבלו כאמת על ידי ההמונים. מה שעצוב הוא שכיום משתמשים בטכניקה זהה כדי ליצור עלילת דם קולקטיבית נגד מדינת העם היהודי.