הנה שאלה. עוד לפני שיתחבטו קברניטי האוניברסיטאות אצלנו בשאלת יחסיהם עם העובר האקדמי שעומד להיוולד, "אוניברסיטת אריאל", האם לא מוטב כי ייתנו את דעתם להתבטאויותיהם של חלק מן המרצים ב"ישראל הקטנה", זו שמצידו המערבי של "הקו הירוק"?
האם משלם המסים הישראלי מודע לעובדה כי כספי המסים שלו מפרנסים מרצים הקוראים להטיל חרם אקדמי בינלאומי על ישראל בעוד הם עצמם, המרצים, מקבלים את שכרם מן המוסדות להשכלה גבוהה שאותם הם קוראים להחרים?
אכן, זהו "יושר אינטלקטואלי" לשיטתם של אותם מרצים האמורים לשמש מופת ליושרה. ואין לתופעה זו כל קשר ל"חופש האקדמי". רשאי כל מרצה או אזרח להביע את השקפותיו כרצונו, אבל לא לקרוא לעולם להחרים את האקדמיה הישראלית בשעה שזו משלמת את שכרו. אין ספק שהקריאות להטלת חרם אקדמי על ישראל ילכו ויתגברו בעולם בעקבות ההחלטה להעניק מעמד של אוניברסיטה למכללה באריאל. אבל קריאות אלה נשמעו, ובקולניות, גם לפני ההחלטה בעניין המכללה. הן נשמעו מצד מרצים, בעיקר מאוניברסיטת תל אביב, שעודדו הטלת חרם אקדמי על ישראל.
אפשר, למשל, להיות מופתעים, או לא, ממכתבה של פרופ' רחל גיורא מאוניברסיטת תל אביב לקבוצת מרצים בחו"ל. ביוני 2009 כתבה מכתב שבו הביעה סיפוק מצעדיהם של אותם מרצים מחו"ל בדבר הכוונה להפוך את החרם ל"מקיף ויעיל". שהרי, לדבריה, האקדמיה בישראל "אינה שונה מכל גוף ישראלי אחר התומך בצעדי האפרטהייד נגד הפלשתינים".
"יושר אינטלקטואלי"
וכיצד תתקיים אוניברסיטה, לא באריאל אלא בתל אביב, אם יתממשו משאלותיה של פרופ' גיורא? והאם היא עצמה (והיא לא היחידה) אינה משתפת פעולה, ברוח מכתבה, עם ה"אפרטהייד" הישראלי, כלשונה? וכיצד היא, הלוחמת למען זכויות אדם, מעזה לקבל שכר מאותו "אפרטהייד" שהיא לוחמת נגדו?
גם ד"ר ענת מטר מאוניברסיטת תל אביב תומכת נלהבת בחרם האקדמי. לשם כך היא תצא בקרוב ללונדון ותשטח בבית הספר למדעי המזרח ואפריקה את משנתה התומכת בחרם. ובשובה היא תעיין בוודאי לא רק בספרי פילוסופיה - זהו מקצועה האקדמי - אלא גם בתלוש השכר שתקבל מן האוניברסיטה שהיא קוראת להחרים.
ומהי הכותרת הכללית לסדרת ההרצאות שבהן תשתתף ד"ר מטר? "עזה: גרניקה שלנו". כך, באוניברסיטת לונדון, תחת כותרת זועקת זו, משווים את חיל האוויר של ישראל ללופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, שהפציץ ב?26 באפריל 1937 את העיירה גרניקה בחבל הבאסקים בספרד (היטלר רצה לסייע לכוחות פרנקו במלחמת האזרחים של ספרד בהפצצת העיירה השקטה הזו). גרניקה הטבוחה היתה מאז לסמל של טבח אזרחים חפים מפשע. בהשוואה נואלת זו בין מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה לבין הפצצת גרניקה משתתפת, כאמור, אשת אקדמיה מישראל. כששאלתי אותה לפשר העניין, היא השיבה: "אין לי כל היסוס להשתתף בסדרת הרצאות תחת הכותרת הזאת".
מטר היא רק משל. עמיתיה לקריאת החרם על ישראל פזורים באולמי ההרצאות בכל אוניברסיטאות ישראל. לא כל המרצים בארץ שותפים לקריאה להחרים את האקדמיה, אך לצד הוויכוח הציבורי סביב השאלה "כן אוניברסיטת אריאל או לא" ראוי לדעת כי הוויכוח עמוק משאלה זו. אין בעיה כי מרצה שחושב כך יקרא להחרים את האוניברסיטה שבדרך או את כל האוניברסיטאות בארץ, אבל חשוב שיוסיף וישמיע את קריאתו לא בשם הקתדרה השוכרת את מיומנותו האקדמית ומשלמת את שכרו. לכך קוראים "יושר אינטלקטואלי".