שקיעתה של מפלגת העבודה מחייבת להכיר בעובדה שדרכה לעתיד נתונה תחת אזהרה - אזהרה מפני הדרך שנכשלה. זאת דרך ניהול מדיניות שגויה וחילופי מנהיגות תכופים.
המפלגה איננה וגם לא היתה בעברה שמאלנית רדיקלית. ואולם, בפועל היא נגררת ומתומרנת מזה שנים רבות, על ידי קבוצה נאיבית ודוגמטית של השמאל המדיני (מרצ ו"שלום עכשיו"), היושבת בתוכה ובהנהגתה, והיא זו שגרמה לשקיעתה של מפלגת העבודה בתהליך ארוך, ולא אהוד ברק.
הכישלונות והאכזבות מכל ועידות תהליך השלום, מאז אוסלו ועד אנאפוליס, מחייבים שינוי תפיסה, ולא המשך הסיסמאות של "שלום עכשיו". מסתבר סופית שהמקסימום שישראל מוכנה לוותר ולתת, קטן מהמינימום שהפלסטינים מוכנים להסכים לקבל.
הוויכוח האמיתי כיום בנושא המדיני והפלסטיני, אינו בין ימין לשמאל כביכול, אלא בין האנשים הריאליסטים שהתפכחו מחלומות ואשליות (מזרח תיכון חדש), ושל "הסכמי שלום" פיקטיביים, לבין האנשים הנאיבים והדוגמטים שמתעלמים מכל מה שקרה עם אוסלו, ההתנתקות, ערפאת והכיבוש החמאסי. אנשים שתובעים להמשיך בנסיגות ובוויתורים, אלה הם אותם האנשים בשמאל הקיצוני שלצערנו ישנם גם בתוכנו, שלדעתם ישראל תמיד אשמה, שתגובת ההתגוננות שלה נגד התוקפנות הפלסטינית היא תמיד "מוגזמת", וכל פעולה צבאית הגנתית הופכת לדעתם ל"פשעי מלחמה".
לחתור לשלום ריאלי
הפוליטיקה הריאלית בדמוקרטיה משמעותה, מיצוי של פשרות הכרחיות ואפשריות, ולא מיצוי של אידיאולוגיות מושלמות וטוטליות, אך בלתי אפשריות. כל מפלגה וכל מנהיג, בימין ובשמאל בליכוד ובעבודה, כמו בגין, שרון, פרס, רבין ואפילו ביבי, שינו עמדות, אמונות ודעות בנסיבות הכרחיות. על כן השותפות של המפלגה בממשלה עם הליכוד היא צורך לאומי, הכרחי מול הסכנה הקיומית מצד החזית המוסלמית.
צריך להתנתק מסיסמאות העכשוויזם הנאיבי ולחזור להתחבר לפטריוטיזם הנורמטיבי. המפלגה צריכה להינתק מהשמאל הנאיבי והקיצוני, הממשיך לטפח את העלילה המאשימה את כל הממשלות ישראל למצב של חוסר המוצא בסכסוך המתמשך, והפעלת לחצים ל"יוזמות מדיניות" ולוויתורים רק מצדנו.
הימרנו על אוסלו כמודל לשלום אידיאלי שהפך לכישלון טוטלי במבחן הריאלי והשמאל ממשיך להאשים במצב את הנהגת המפלגה והממשלה במקום להאשים את הפלסטינים.
לכל אותם מתחזים כ"מורדים אידיאולוגים" צריך לומר: אם הלהט האידיאולוגי כביכול בוער בכם, ואינם מסוגלים להשלים עם מנהיגותו של אהוד ברק ועם "המשטר הקיים" במפלגה, למה אתם מחכים? לסקרי דעת קהל מעודדים? אם אתם חולמים לחזור ולהקים את "המשטר הישן והטוב" לדעתכם, שנכשל בכל מבחני התוצאה, אז קדימה תמרדו ותקימו אותו, ותפסיקו להטריד, לבקר ולהסית.
יש לנו עם חזק וארץ נהדרת, הזקוקים לאחדות לאומית ולא למריבה מפלגתית. דרושה מפת דרכים חדשה למפלגה, נוכח המציאות המשתנה בחברה הישראלית ובסביבה הגיאופוליטית. למפלגה דרושה מנהיגות שמשתפת פעולה בממשלת אחדות לאומית, מול הסכנה הקיומית מהחזית המוסלמית.
צריך לחלום ולחתור לשלום ריאלי, אבל אסור לחיות בחלום של שלום וירטואלי. זה לא הזמן לפילוגים מפלגתיים עקרים ומשברים ממשלתיים הרסניים.
הכותב הוא חבר לשכת מפלגת העבודה.