איומים חיצוניים מתמשכים מסיטים את תשומת ליבנו ומונעים מאיתנו להתעמת עם המשבר החרדי המתהווה, אשר עשוי להפוך בקרוב למשבר לאומי.
המגזר החרדי מהווה מרכיב חיוני בחברה הישראלית. הוא מייצג ניגוד למרדף המוגזם אחר עושר ורווחה שהפך לבסיס החברה החילונית וההדוניסטית שלנו. קשרי המשפחה והאופן האוהב שבו הם מספקים את צורכי הנזקקים שביניהם מהווים מודל לחיקוי שכדאי לנו ללכת לאורו.
אך בדומה למגזרים אחרים בחברה הישראלית, חרדים רבים הושחתו בידי הפוליטיקה. הצלחתם המוגזמת כמפלגות חד?ממדיות בסחיטת ויתורים מיוחדים עבור קהל הבוחרים שלהם הגבירה את נטייתם להתבודד ולהתמקד כמעט לגמרי באינטרסים הצרים שלהם.
הדבר עולה בקנה אחד עם שיעורי הילודה הגבוהים שלהם (8.8 ילדים למשפחה), אשר במונחים דמוגרפיים ללא ספק ישפיעו על ישראל. אם בשנות ה?80 היוו החרדים רק ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה, היום הם מהווים עשרה אחוזים. בהיעדר שינוי דרמטי, בתוך פחות משני עשורים יהפכו החרדים לחמישית מהאוכלוסייה היהודית בישראל. זו בעיה ערכית כי רבים מהם אינם חוגגים את יום העצמאות, אינם מכירים בדגל ישראל ומרפים את ידי הבחורים המשרתים בצה"ל.
זו גם בעיה כלכלית?חברתית. אף שרוב גדול של משפחות חרדיות מדורג בעשירונים הסוציו?אקונומיים הנמוכים ביותר של החברה וחי מתחת לקו העוני, רבים מהרבנים החרדים לועגים לסוגיית ה"פרנסה בכבוד", אף שהדבר מנוגד לגישה הדתית היהודית המסורתית אשר רואה בחיוב את ערכי העבודה וקיום משפחה בכבוד. כתוצאה מכך אנו עלולים להגיע לידי קריסתה של מערכת הרווחה של המדינה. דוגמה קשה נוספת בלטה בנוגע ליישום השמיטה, הציווי התנ"כי הידוע שלפיו אדמה בבעלות יהודים לא תעובד אחת לשבע שנים. הממסד החרדי ניסה להפוך פסקי הלכה בני 80 שנה שניתנו בידי הרב הנערץ אברהם יצחק קוק ועקפו בחוכמה דרישה זו, ואלמלא התערב בית המשפט העליון היה הדבר מסתיים באסון כלכלי למגזר החקלאי בישראל.
הופכים לקיצוניים יותר ויותר
היבט דוחק נוסף הוא ההשתמטות החרדית משירות צבאי, אשר חסרה הצדקה דתית ומעוררת תרעומת אדירה. דוד בן?גוריון הסכים בשעתו לבקשת החזון אי"ש (הרב אברהם קרליץ) לפטור 400 תלמידי ישיבה משירות צבאי. למרבה הצער, הוא לא השכיל לקבוע מכסה לפטורים עתידיים. היום חומקים מהשירות מעל 55 אלף תלמידי ישיבה.
נושא חשוב נוסף קשור בנטייתם של הרבנים החרדים להחמיר את ההקפדה על חוקי היהדות, כמו למשל הקביעה שמעליות שבת אסורות, שכפכפי קרוקס נוחים מכדי להינעל בימי תענית, ואפילו ההוראה שלפיה כוהנים יתעטפו בשקים כאשר הם נמצאים במטוס שחולף מעל בית קברות יהודי. קיצוניים כמו הרב אברהם שרמן מסוגלים לכפות את הפרשנות המחמירה ביותר של ההלכה כדי להרתיע מתגיירים פוטנציאליים. הדבר הגיע לכדי שיא בביטול גיורים שכבר בוצעו, דבר שעד כה נחשב בלתי הפיך. שלא במפתיע, על רקע אווירה זו של שנאת זרים מספר הגיורים צנח.
נכון לעכשיו, למרבית החילונים זה לא משנה, כי הפסיקות החרדיות אינן נוגעות להם. אבל ככל שהחרדים יהפכו קיצוניים יותר, כך יחריפו הפגנות מהסוג שראינו לאחרונה בירושלים. ואז ירגישו גם החילונים את הבעיה בהחמרות הדתיות.
לסיכום יש לציין כי חלק מהנאורים שבקרב החרדים מנסים לפשר ולגשר, כמו למשל חבר הכנסת מש"ס חיים אמסלם, שהציע, באומץ רב, בסיס הלכתי שיאפשר לרבנים לנהוג ביד רכה כלפי חיילי צה"ל הלא יהודים המבקשים להתגייר, בטיעון כי השירות הצבאי מוכיח את מחויבותם לעם היהודי. אחרים מכירים בצורך במוסר עבודה חדש ובעידוד הכשרה של חרדים צעירים לעבודה. הפתרון הוא לנסות לשלב את החרדים בזרם המרכזי, לחייב אותם לעבוד ולשרת בצבא או להשתתף בשירות לאומי. על הממשלה מוטלת האחריות להידרש לסוגיה בעצמה כבר עתה, ולא להמתין לעתיד שעלול להביא למשבר חריף שיהיה קשה לפתרון.