אושרה הקמת יישוב בנגב לציבור החרדי

ברוב של שמונה תומכים וחמישה מתנגדים אישרה הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (הוולנת"ע) את הקמת הישוב כסיף, המיועד לקליטת אזרחים מהציבור החרדי. הנושא יעבור לדיון במועצה הארצית. את התוכנית להקמת העיר החדשה כסיף באזור תל ערד הוביל משרד הבינוי והשיכון, לפיה העיר תשתרע על שטח של 4,750 דונם בה יוקמו בשלב הראשון 10,000 יחידות דיור ל-50 אלף איש.

ראשי רשויות באזור מטרופולין באר שבע הביעו הסתייגות מקליטה מסיבית של אוכלוסייה חרדית בעריהם. לגישתם, הדרישה לאורח חיים דתי-חרדי תכביד על המערכת החברתית ותרתיע אוכלוסייה איכותית להיקלט ביישוב. גם ארגוני הסביבה החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין מתנגדים להקמת העיר. לטענתם ניתן לממש את מטרות משרד השיכון באמצעות חיזוק יישובים עירוניים קיימים במרחב מטרופולין באר שבע, כמו ערד, דימונה, ירוחם, אופקים ונתיבות, הרחוקים ממיצוי הקיבולת שלהם.

בחוות דעת שהועברה מטעם המשרד להגנת הסביבה נטען כי ביישוב כסיף אין עוגן כלכלי שיספק די תעסוקה לתושבים החדשים ולכן יש לבחון חלופות אחרות. "האזור המוצע להקמת היישוב מרוחק יחסית ממוקדי תעסוקה. ערד לא יכולה להיות משענת כלכלית וחברתית בשל מצבה בשנים האחרונות". המשרד גם תהה לגבי מידת הנחיצות של עיר חרדית חדשה כשלטענתו ניתן להקים סמוך לבאר שבע ביישובים חדשים שאותרו בעבר וטרם הוקמו בפועל כחירן וכרמית.

מהחומר הנלווה לתוכנית עולה כי ההחלטה על הקמת העיר התקבלה על ידי הממשלה באפריל 2007, כמענה לבעיית הדיור למגזר החרדי ועידוד ההתיישבות בנגב. כיום מונה המגזר החרדי יותר מ-700 אלף נפש וצפי הדיור נאמד בכ-100 אלף דירות חדשות. היצע הדיור המתוכנן, כולל פיתוח העיר חריש שמקדם המשרד, נע בין 30-35 אלף יחידות דיור.

לטענת משרד הבינוי והשיכון מדיניות המשרד תואמת את המדיניות התכנונית הלאומית לפי תמ"א 35, המעודדת משיכת אוכלוסייה בהיקף גדול לדרום. בבדיקת היתכנות שהזמין המשרד ב-2003 לצורך הקמת יישוב חדש, נבחן כל המרחב המטרופולין מכביש מס' 40 עד כביש ערד במזרח, ומ"הקו הירוק" בצפון עד קו הרוחב של ירוחם בדרום.

במהלך הבדיקה התברר כי חלק גדול משטחי האזור נמצאים בהליך תביעות בעלות על ידי האוכלוסייה הבדואית. האתר כסיף, טען המשרד, נמצא כבעל היתרון הגבוה ביותר בשל גודל השטח והאופציות להרחבתו, התנאים הטופוגרפיים, צמידות למסדרון תשתית ארצי, בעלות מדינה על כל השטח, היעדר ערכי טבע ונוף רגישים ונגישות למוקדי פעילות כלכליים ומתוכננים.