כלבריטי - עדי הימלבלוי

בעין בלתי מזוינת, ליידי עדי הימלבלוי נראית כעלמת חן ענוגה ובלתי מתלכלכת. בובת פורצלן אורבנית, אם תרצו. כן, בלונד- התות המדוייק, העור הצחור והאאוטפיטים הזואי דשנליים לא ממש מצליחים להסגיר את השותפות הבכלל לא קטנטנות והממש לא עדינות עמן חולקת עדי את דירתה. תשכחו מצ'יוואוות לוס אנג'לס קלישאתיות, הימלבלוי מאכלסת בדירתה התל אביבית את בר, בוקסרית בת שנה ואת צ'אבי, בת 8, טריירית מעורבת עם צ'או-צ'או (נו, הכלב החתיך הזה עם הלשון הכחולה!). לכן הייתי חייבת לבדוק מקרוב את הדיסוננס.

את צ'אבי אני מגדלת כבר שמונה שנים ואת בר פגשתי לפני שנה בטיול לצפון והיא הייתה כזאת גורונת מתוקה, הייתי חייבת לקחת אותה. חייבת. את יודעת, גם אין הרבה מה לעשות בצפון..

ייאמר לזכותן שהן די אסתטיות ונקיות, אבל זכורה לי תקרית נוראית, שחזרתי עם נעליים חדשות ומאוד יקרות, שמתי אותן לכמה דקות בחדר וכשחזרתי צ'אבי פשוט פרמה אותן לגמרי. עשר דקות בערך אחרי שהן הגיעו הביתה!

הממ, האמת שלא. אבל אני מכורה לריח כפות הרגליים שלהן.

אין סיכוי.

אין סיכוי.

לא יקרה.

לא.

אוי זה הכי מביך בעולם..יש המון, כל מיני הטיות מפגרות של השמות שלהם כמו גרבר, צ'אבו, באבו כאלו..

בעיקר ליד הבית, איזור פארק הירקון.

אני לא מאמינה שאמרת את זה.

ממש לא. הן הכי סנוביות בעולם. צ'אבי בכלל חושבת שהיא בנאדם, היא יושבת לידי על הספסל ולא מבינה למה בכלל היא צריכה להסתובב.

בגדים לא, אבל הקטע שלנו זה שטויות וצעצועים כמו עצמות בחנויות חיות. אני מתה על חנויות של מוצרים לחיות, זה כמו h&m בשבילי..

אימא שלי. למרות שהיא לא אוהבת להודות בזה, אבל פעם היא הייתה שומרת על צ'אבי וכשהייתי באה לאסוף אותה, היא תמיד הייתה בוכה. וכמובן, טורחת לעדכן אותי לפני שזה בכלל לא מזיז לה..