באחד מהחופשים האלו, כשעוד היה רק ערוץ אחד, התמכרתי לסדרה. אל תשאלו אותי איך קראו לה, ובטח שלא את פרטי העלילה, אבל דבר אחד אני זוכרת היטב - את שיר הפתיחה. הפזמון של אותו השיר כלל את המשפט "בית זה איפה שהלב נמצא". זו היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לביטוי הזה, ונפעמתי. כל כך נכון, חשבתי, כל כך פשוט ומדויק.
מובן שמאז התבגרתי. כבר יש לי הרבה יותר מערוץ אחד, הרבה פחות חופשות, ובעיקר הרבה מפתחות לדירות שעזבתי. ואם יש משהו שלמדתי בעשר שנות המזוודות שלי, זה שאפשר לשים הרבה דברים בדירה, להכניס לתוכה רווקה תל אביבית קלישאתית, כלב עם זהות מינית מעורפלת, אופניים מתקפלים ואלפי בדלי פרלמנט לייט ארוך. אבל אם רוצים לאכלס בה גם לב, זה כבר סיפור מורכב בהרבה.
לרוב הבתים שלי הגעתי נטולת לב, אחרי שהותרתי אותו עם הבחור מהדירה הקודמת. אבל הפעם החלטתי שזה יהיה שונה. הפעם היה לי בין הארגזים גם לב שלם, עד כמה שלבה של רווקה תל אביבית קלישאתית יכול להיות שלם. והפעם גם החלטתי שאני לא אכנס לדירה בידיעה שהיא אמורה לשמש אותי עד בואו של הגבר הבא. לרגע האמנתי שזה יכול לעבוד, שהרי כל הסרטים מלמדים אותנו שברגע שגיבורות לוקחות שליטה על חייהן הכל נהיה טוב יותר (אולי למעט "תלמה ולואיז"). ובכן, איזה טוב ואיזה נעליים. מזגנים תעשייתיים שמעלי ומתחתי לא נותנים לי לישון, וקירות בצק העלים גורמים לכך שאני לא רק זוכה לשמוע את מעלליה המיניים של השכנה שלי בשידור חי, אלא גם זוכה בשידור חוזר בבוקר, כשהיא מדווחת על הכל לחברה הטלפונית. המפגעים הסביבתיים האלו הביאו אותי למסקנה שלא אחזיק בכתובת החדשה זמן רב. אז איך זה לעזאזל שעד שסוף סוף יש לי לב, אין לי איפה להניח אותו?
גם לליליות בייקרי יש בעיה דומה לשלי. למקום הגעתי, לשם שינוי, לא בשל חדוות הפחמימות שלי, אלא בגלל העובדה שכמו אחותו הגדולה, מסעדת ליליות, גם המאפייה/קונדיטוריה היא מיזם מבורך שמכשיר נערים בסיכון לעבודות בתחום המסעדנות.
הבייקרי, שצמוד למסעדה, מציע יופי של דברי מתיקה, ובהם עוגות בחושות ושמרים, בראוניז, פאי אישי ומאפינס. לצדם יש גם לא מעט מאפים מלוחים, ואפילו סנדוויצ'ים וסלטים לטובת אלו עם כוח הרצון. הבעיה היחידה היא שלכל הלב הענקי הזה אין מקום הולם. הבייקרי נמצאת בתוך בית אסיה, אבל ממש ממש בתוכו. בלובי. תחושת הקפטריה הקרירה בלתי נמנעת, ולא משנה כמה העובדים יתבדחו עם הלקוחות, כמה המיני קיש בטטה (24 שקל) יהיה פריך ועד כמה הסלט הקטן שמתלווה אליו יהיה טרי. קשה ליהנות מהפוך (11 שקל), גם כשהוא טוב כמו זה שאני שתיתי, כשמרגישים בתוך הסט של "אלי מקביל". במיוחד כששונאים את אלי מקביל. לזכותו של המקום ייאמר שאמנם יש לו גם מרפסת חביבה, אבל עכשיו קצת קר מדי ואחר כך יהיה חם מדי. אז עם כל הרצון הטוב שלי, לא נשארתי שם מעבר לזמן שלוקח לי לסיים פרוסת קיש קטנה והפוך ולקנות לבית עוגת שיש מצוינת, שהיא לא מתוקה או יבשה מדי (28 שקל).
אין זה אומר שאני לא ממליצה לכם ללכת לליליות בייקרי - להפך. אוצו רוצו לשם ורכשו את המאפים המצוינים שהם מציעים. ככה אולי נזכה לראות בקרוב סניף נוסף, שבו יהיה את הצירוף הכל כך נדיר של בית ולב תחת כפיפה אחת.
בקטנה
סקס אפיל: טמון במרפסת
אנשים: עובדי האזור ואלו שגילו להם על הסוד
עיצוב: בהתאם למקום
שירות: חברמני
הפוך קטן: 11 שקל
ליד ההפוך: משרדים
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: לא לשכוח את המטרה הנעלה
שורה תחתונה: מחכים לסניף הנוסף
ליליות BAKERY. בית אסיה, ויצמן 4. טל' 6965658. פתוח: א'-ד' 18:30-7:30, ה' 19:30-7:30, ו' 8:00 עד שעה לפני כניסת השבת.