פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שייח מוניס צריכה להפסיק להפחיד את דן מרגלית

      הסילוק של ח"כ זחאלקה מאולפן ערב חדש הוא סימפטום לפחד הציוני לדבר על בעיית הפליטים הפלסטינים. אלי פינברג חושב שאחרי 60 שנה הגיע הזמן לטפל בשד הזה

      במהלך שידור חי של התוכנית "ערב חדש", סילק בשידור חי המנחה דן מרגלית את המרואיין, ח"כ ד"ר ג'מאל זחאלקה, מהאולפן. השיחה בין השניים התנהלה ברובה על מי מנוחות, עד אשר ח"כ זחאלקה אמ ש"שר הביטחון ברק מנגן מוזיקה קלאסית והורג ילדים". אמירה אומללה זו הקפיצה את מרגלית וגרמה לו לדרוש מזחאלקה לעזוב.

      הדבר היותר מעניין קרה אחרי שאיש בטחון הוציא את המרואיין. אז מרגלית המשיך להטיח בו דברים, ביניהם "ראית את החצוף הזה? לך כבר!". זאחלקה, שעדיין היה באולפן, לא נשאר חייב והשיב "אל תגיד תלך כבר, זה שייח מוניס כאן!". למשמע דברים אלא מרגלית ממש התפוצץ מרוב כעס והגיב בפרץ רגשות: "הנה יצאה האמת. זה מה שאתה רוצה. אתה רוצה לכבוש את כאן!" וחזר על המשפט הזה כחמש פעמיים.

      היו פעם כפרים, היום הם אינם

      מה כל כך הפחיד את מרגלית בעובדה שבזמן סערת רגשות, תוך כדי ריב מכוער, הזכיר באוזנו ח"כ זחאלקה שעד 1948, במקום בו היום שוכנת שכונת רמת אביב היוקרתית ובה גם נמצא אולפן טלוויזיה שממנו משודרת התוכנית?

      האם מרגלית, או כל אדם אחר בישראל, באמת חושב שבעיית הכפרים העזובים ותושביהם הפליטים אי פעם תרד מסדר היום? בשישים השנים האחרונות, הסכסוך במזרח התיכון קשור כך או אחרת גם לבעיה הזאת. עוד לפני שקיבל את גוונו הדתי הפונדמנטליסטי, היה המאבק הפלסטיני בעיקרו מאבק למען מאות אלפי פליטים שנעקרו מבתיהם במהלך 1948. האם השכחה האופפת את סיפורם של הכפרים מסייעת בפתרון הסכסוך בטווח רחוק? תחושתי היא שהתשובה הפוכה.

      הציבוריות הישראלית הציונית חייבת להתחיל לדבר על הכפרים ועל אלה שחיו בהם. אםם לא כן, בכל פעם שיופיע מישהו כמו זחאלקה ויטיח בנו את הדברים, תגובתנו תהיה היסטרית, בדיוק כמו התגובה של מרגלית.

      העובדות הן עובדות. הפינוי של הכפרים בוצע לעתים ברצון ולעתים בכוח, לעתים בכוח רב, עד שנוצרה מציאות אחרת לחלוטין בישראל המתחדשת. תושבי הכפרים הערבים לא הורשו לחזור לבתיהם, ואת רובם פוצצו השלטונות בתחילת שנות החמישים. על שטחם של רוב הכפרים של אז היום כבר הוקמו בתים של ישראלים – כך בגן יבנה, רמת אביב או מושב עשרת.
      נושא הפליטים הפלסטינים נמצא על שולחן המשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים כבר שנים. סביר להניח שפתרונו לא יהיה בחזרתם לישראל מאחר והמציאות היום היא שונה. יחד עם זאת, עלינו להפסיק להעמיד פנים ולקוות שבעיית הפליטים תיעלם מעצמה. עלינו לא לפחד לדבר על מה שקרה ובעיקר להפסיק להתבייש במה שקרה. וכשנפסיק להתבייש ולשכוח יימצא הפתרון הצודק לשביעות רצונם של שני הצדדים. כזה שיבטיח עתיד טוב יותר ליהודים ולערבים גם יחד!