התרסקות מפלגת העבודה

העבודה הקימה את המדינה, השמאל ישרוד

מפלגת העבודה ידעה עליות ומורדות פרסונליות, אבל עד שברק לא ריסק אותה היא לא חוותה כזה משבר. שולמית אלוני לומדת מההיסטוריה ומקווה לתחיית השמאל

שולמית אלוני
18/01/2010

עד המהפך של 1977, כאשר הליכוד קיבל רוב בבחירות ומר בגין נעשה ראש הממשלה, ומאז 1930 ואף קודם לכך, מפא"י ההיסטורית על הרכביה השונים הייתה הכוח הדומיננטי בבניית המדינה בדרך והמדינה מאז שהיא קמה. הדברים ככלו את ארגון כוחות הביטחון,ההגנה, הצבא, ההתישבות ברחבי הארץ, וביחוד הכוח ששלט בהסתדרות העובדים שהוקמה ב-1920 וכללה שירותי בריאות, קופת חולים הכללית, בניה- חברת סולל בונה, התנועה הקיבוצית והמושבים, רכישת קרקעות בכלל ועוד ועוד.

בשנות ה-40 התפלגה מפא"י, כי סיעה ב' עזבה והקימה את אחדות העבודה בראשות טבנקין. זו היתה תנועה הרבה יותר מיליטנטית ולאומנית, למרות שחשבו שהם יותר סוציאליסטים. הדבר בא לידי ביטוי לאחר מלחמת ששת הימים, אז טבנקין אמר שצריך ליישב הכל, מקנטרה עד קונטרה.

בתקופה מסוימת אחדות העבודה חברה לשומר הצעיר, והם נקראו אז מפ"ם. אך לאחר מכן גם חבילה זו התפרקה, ובימי לוי אשכול במפא"י, אחדות העבודה הצטרפה אליו והם נקראו "המערך" ובן גוריון ופרס פרשו והקימו את רפ"י. בסופו של דבר גם אחדות העבודה וגם מפא"י, וגם רפ"י שחזרה לחיק מפא"י, חברו ביחד והקימו את מפלגת העבודה, בראשותה של גולדה מאיר, שהייתה אז מזכירת המפלגה.

הדמויות הדומיננטיות ובעלות הזכויות במפא"י היו דוד בן גוריון, לוי אשכול, פנחס ספיר וגולדה מאיר. הם שלטו לא רק במפלגת העבודה, אלא גם בכל התעשיה של ההסתדרות- שירותי בריאות, ומפעלים כלכליים גדולים.

מפלגת העבודה נשחקה כשהלכה לממשלת אחדות לאומית עם יצחק שמיר ושמעון פרס, והסדר הרוטציה בראשות המשלה. זהו גורם ששיחק נגד המפלגה, וזה לא פלא שהוא חזר על עצמו בגלגול אחר כששמעון פרס הלך ביחד עם שרון לטובת הקמת קדימה, ולקח עימו פעילי מפא"י כמו דליה איציק, וחיים רמון.

רבין נרצח, פרס וברק מוטטו את המפלגה

למרות הנפילה של 77 , כאשר יצחק רבין עמד בראשות העבודה בבחירות ב-1992, הוא קיבל 44 מנדטים. משמע- שוב צמחה אותה המפלגה להיות הגדולה ביותר. כשמוסיפים לעניין את העובדה שמרץ קיבלה 12 מנדטים, המשמעות הייתה עליה גדולה של השמאל. ב-1995, אחרי רצח רבין, שמעון פרס ניהל את הקמפיין שלו רע מאוד. אני לא התפלאתי על כך שהימין שוב זכה עם ביבי בראשו. שמעון התנהל לא טוב אחרי רצח רבין. הוא רצה לבודד את עצמו מהרצח הזה. וכך איבד את הרוב לטובת ביבי.

לאחר שברק נבחר, תרומתו הייתה הרסנית ביותר. בעיקר מדובר בהתנהלות שלו בנושא המשא ומתן לשלום עם הפלסטינים, והספין של "אין עם מי לדבר". ברק הגיע אל ערפאת והתווכח איתו והשפיל אותו. היו שם דברים שקריים נוראיים, כמו האמרה שערפאת יזם את האינתיפאדה השניה. אלו טעויות של ברק, שלמעשה נתן יד לכל ההתנחלויות של הלאומנים.

גם בבחירות האחרונות התנהלותו של ברק היתה כושלת. השגיאה הגדולה של מפלגת העבודה, היא שהם הביאו את ברק לעמוד בראשם. הוא היה כישלון בסיבוב הראשון שלו, ובסיבוב השני, הוא נוהג כמו נפוליאון. נפוליאון שעובד לבד. אנשים שהם סוציאל דמוקרטים לא יכלו לעבוד תחת ברק, כי הוא לא סוציאליסט ולא דמוקרט.

את השאריות אפשר עוד להחיות
אלא שבהשקפת עולמם הם סוציאל דמוקרטיים כמו יחימוביץ', תמיר, פינס וכבל לא יכלו לעבוד עוד עימו. ברק נהג במזכ"ל שלו איתן כבל כאחרון הפושעים, וזרק אותו מתפקידו, לאחר שזה נהג במסירות. ה"מורדים" של מפלגת העבודה הם אלו שנאמנים לעקרונות של מפלגת העבודה, הם סוציאל דמוקרטים אמיתיים, שבאמת רוצים לבנות פה שלום, מה שאי אפשר להגיד על ברק ועל ההתנהלות שלו.

אני מצטערת שפינס התפטר ושבן סימון לא הצטרף למורדים, כי אז הם יכלו להחיות יחד עם מרצ את השמאל הישראלי. מפני שמי שמסתובב עם ברק, פואד, וויצמן שירי לא מייצג את התנועה הסוציאל דמוקרטית. אני מקוה שגם הרצוג והשאר יצטרפו לקבוצה שדוגלת בעקרונות המפלגה, ובכך יוכלו אולי להציל ולהמשיך את מה שמפא"י ומפלגת העבודה הקימו מתוך חזון, ובנו את המדינה הזאת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully