פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מפלגת העבודה תקום - אם ברק ילך

      פרישתו של פינס היא הזדמנות פז להעיף את ברק, שריסק את המפלגה, ולהחזירה למקורותיה. חגי מירום בודק את האפשרויות לכך

      יש מי שהגדירו את פרישתו המוזרה של אופיר פינס מהכנסת כמסמר האחרון בארונה של מפלגת העבודה. אין ספק, שמצבה של המפלגה עגום וכי תומכיה הולכים ומתמעטים בקצב שעלול להפגיש את כולם בתוך תא טלפון ישן. אולם דווקא הפרישה של פינס יתכן ומנעה את קריסתה המוחלטת של המפלגה. הדבר אילץ את "הרביעייה" המורדת, שנותרה אילמת ומיואשת, להישאר בחיקה של מפלגתם השנואה בעל כורחם, וכפתה תהליכי הישרדות שעוד יצילו אותה. אין ספק שחברי הכנסת פרץ, כבל, תמיר ובן סימון יכולים היו בתוך זמן קצר לכונן סיעה נפרדת בכנסת אילו פינס היה עימם. אולם התחושה שהחבורה הזו תתקשה להקים אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית ל"עבודה", היא שליוותה ומלווה את המהלך שסוכל.

      יתכן שדבר מה בלתי חיובי, שנפל בין אופיר לקבוצת הארבעה הוא שהביא אותו לפרוש, ושבפרישה היה גם אלמנט של רצון לפגוע ביוזמת חבריו. אבל, ב"הפוך על הפוך", יש כאן הזדמנות להיווצרותו של תרחיש מעניין לפיו, יתכן שבעתיד הלא רחוק יקום סוף סוף מרבצו מנהיג נעלם או נאלם דוגמת בוז'י הרצוג ,שיתריס כנגד אהוד ברק ואף יצליח. ככלל, לאיש במדינה אין ספק שברק הוא שריסק את מפלגת העבודה, עיוות אותה, את מסריה ואת ערכיה, עד שהביאה למצב הנורא שבו היא נמצאת.
      בין הסוקרים ובין מביני דבר המתמחים באבחון רחשי הלב של הציבור, יש לא מעטים הסבורים כי מתחת לפני השטח מצויים מאות אלפים, אשר נושאים בתוכם געגוע למפלגת העבודה של פעם. געגוע לערכי השמאל שוחר השלום, לתפיסת עולם הממוקדת בערכי העבודה והייצור ולימים בהם התמקדה מפלגת העבודה בעובד, בחלש, במתגורר בפריפריות הגיאוגרפיות והחברתיות. געגוע לימים שבהם הייתה המפלגה הזו לוחמת צדק חברתי וחוקתי, לימים בהם היו ההתיישבות העובדת וערי הפיתוח חלק מחלקיה, בשר מבשרה.

      אם אכן כך הדבר, אין משימה קדושה יותר וחשובה יותר מלהוציא את האיש הזה מראשות המפלגה ולהושיב תחתיו אדם אחר, אשר יש בו דבר מה נוסף וערכי. אדם המוכן לפתוח מחדש את שורותיה, לשלב בה צעירים חולמים וותיקים מתגעגעים, מנהיג שיהיה מוכן לחדש את אופייה הדמוקרטי ולהתמודד בדרך של דיון וויכוח על דרכה החדשה. זו תהיה ההזדמנות לעורר אותה מתרדמתה הקלינית ולהשיבה לחיים.

      שני תרחישים אפשריים

      השאלה איך ניתן להשיג את המטרה הזו היא שאלת המיליון דולר והתשובות לה אינן קלות. התרחיש הראשון הוא, שברק יוסיף ויסתבך בעצמו בפרשיות בתי מלון יוקרתיים ויקרים, פיליפינית, חברות בבעלות בנותיו או "טאורוסים" אחרים שבוודאי יהיו בנמצא, וישלימו מאסה קריטית שתביא לנפילתו. כאן גם קיימת אפשרות של התערבות גורמי ביקורת מדינה, חקירה והעמדה לדין, אשר יגלגלו אותו בעל כורחו החוצה ויגרמו לצורך לבחור בהנהגה חדשה.

      התרחיש השני, שעד כה אינו מבשיל, אך ההיסטוריה מלמדת כי יתכן שיבשיל, הוא באמצעות פוטש פנימי שצריך שיסתמך על כוחות, שכיום הם "נאמני המשטר" מסוגם של פואד, הרצוג, עופר עייני, ברוורמן ונוספים. אילו חברו כל אלה מחר וביחד היו מראים לברק את הדלת החוצה, יכול שניתן היה לשקם את המפלגה הזו מחדש ולהביאה לשוב להיות פלטפורמה שלטונית ראויה.
      המצב "בעבודה" מזכיר לפעמים ו"להבדיל", משטרים אפלים ברחבי העולם שבהם מנהיג אחד, המתנהל כעריץ, עושה ככל העולה על רוחו, משחית את התנהלותו ואת שלטונו והעולם צופה ומחכה שיקומו עליו ויסיימו את עריצותו. זה לוקח את הזמן שלו - אולם בסוף זה בא.

      כן, ישראל, גם בקרב אלה שאינם תומכי "העבודה" מחכה לסיום שלטונו של ברק ולהצלתה מידיו. עד שלא ייעשה כן, לא ירצה הציבור לבחור או לתמוך בה. כשיקרה כך, ייפתחו שערי שמיים לחוזרים בתשובה אל דרכה ההיסטורית.

      * הכותב כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה.