מאז קמה ממשלת נתניהו בחודש מרץ אשתקד, ומינויו השנוי במחלוקת של ליברמן כשר החוץ שלה, חלה רעה מסוכנת בתדמיתה של ישראל בעולם. לא זו בלבד שהשר הוא מתנחל מוצהר המתגורר באחת מהתנחלויות גב ההר ולכן הוציא עצמו מכל דיון בעתידן - ושאיננו מקובל בבירות רבות במערב בשל התבטאויותיו הקיצוניות - נראה שאת מרבית זמנו הוא ממלא בהצתת מחלוקות בינלאומיות ולא בפתירתן.
נהוג לתאר את פועלו הדיפלומטי כהתנהלות של "פיל בחנות חרסינה", אולם לא כך פני הדברים. אלמנט אחד חסר בכדי להסתייע במטאפורה הרכה הזו - התום. ליברמן, הביא את שיטות הק.ג.ב למסדרונות משרד החוץ - מהלך אימה על שגרירים ונציגי העולם המוצבים בארץ. תוך פחות משנה הצליח במו ידיו לסכסך בינינו לבין הקרובים שבבני בריתנו, אפילו נציג הוותיקן בישראל חטף ממנו בלחי השנייה.
סדרה סוג ז' בטלוויזיה הטורקית המוצגת בשידורים חוזרים, בה נראים חיילי צה"ל מתעללים בפלסטינים, הפכה לעילה להשפלת בעלת הברית המוסלמית והחזקה שלנו באזור. סגנו של ליברמן, דני אילון, שכיהן בתפקידים דיפלומטיים בכירים בעברו אמור היה לעצור את המחזה המשפיל, אולם גם הוא יישר קו עם פטרונו. בשיחת הבהרה/נזיפה/דיר באלק שקיים אתמול עם השגריר הטורקי, הקפיד סגן השר להדגיש בשפתו בפני הצלמים שיתנו דעתם לכך שהשגריר, שנראה מכונס בעצמו ונבוך, הושב בכיסא נמוך, "אין כאן חיוכים", הוא הוסיף.
לא עוצר באדום
אחיזה מקיוואלית השתלטה על משרד החוץ. בכינוס של כ-150 שגרירים לפני כשבועיים, דרש ליברמן מנציגינו באומות העולם שלא להתכופף עוד, "לחזק את הגאווה הלאומית", שלדבריו חשובה ביותר במזרח התיכון. בליבו התכוון לומר "היו חזקים כאריה וערומים כשועל", כשאתם מדברים עם הגויים, שם. מה לך, כבוד השר, לזמן את השגריר במלדיבים או בקריביים בכדי ללמדם דבר או שניים על גאווה לאומית? האם השגריר במיקרונזיה יביא לשינוי דיוקנה של ישראל בעולם?
ובמשרד החוץ אין יוצא ואין בא. לעיתים רחוקות נשמעים קולות הביקורת, שבדרך כלל מצוטטים מפי "בכירים במשרד", כשהם מלינים לא רק על דרכו של האיש, אלא גם על הליכותיו. אולם האחראי על תדמיתנו בעולם איננו עוצר באדום, הוא ממשיך להכות בכל חלקה טובה. העילה למחלוקת התורנית עם טורקיה, אומרים שוב "גורמים במשרד", היא ניסיון של ליברמן לסכל ביקור של שר הביטחון בטורקיה, מהלך שנתפס בחושיו הפוליטיים הערים מידי, כאיום.
למעלה מעשור עבר מאז שירת ליברמן נאמנה את ראש הממשלה הצעיר בנימין נתניהו כמנכ"ל משרדו. כבר אז מערכת היחסים ביניהם היתה שאחד נובח והשני מלטף. אלא ש"הכבל הרץ", שמעניק עכשיו נתניהו לליברמן, פרוס על כל העולם. "זה לא אני", ודאי אומר לעצמו ראש הממשלה, "זה הילד הרע שבי", כבסיפור הילדים הידוע. אבל נתניהו לא מהסה את בכיר שריו, לא פוצה את פיו, לא מעז להתעמת עם "הבולדוג במשרד החוץ". משתיקתו של נתניהו נוכח קריסת יחסי החוץ של ישראל אפשר להסיק דבר אחד - לא נתניהו, אלא ליברמן הוא ראש הממשלה.