לפני מספר שנים ניהל אחד מראשי NBC משא ומתן על חידוש חוזה עם כוכב תוכנית המערכונים של רשת הטלוויזיה האמריקאית. הכוכב דרש העלאה, והמנהל החליט לנקוט בגישה קשוחה. כשהכוכב וסוכנו הגיעו למשרדו, הם הופתעו לגלות שהריהוט הוחלף: המנהל והכותבת הראשית של התוכנית ישבו בכיסאות גבוהים, בעוד השחקן וסוכנו הושבו בכיסאות נמוכים עד גיחוך. לאחר שהמשא ומתן התפוצץ, בפגישה הבאה כבר נלקחו מהמקום הכיסאות לאורחים. השחקן וסוכנו, מושפלים עד עפר, נסוגו מתביעותיהם והרשת ניצחה.
לכן, שמחתי כל כך לראות אמש את התמונות מהפגישה מחממת הלב של סגן שר החוץ עם השגריר הטורקי. לא רק שדני אילון שיקם את כבודי הלאומי, אלא שכעת אני גם יודע ששר החוץ אביגדור ליברמן וסגנו החרוץ מקבלים השראה מגדולי המנהלים בעולם. עם זאת, יש לדעת שההחלטה לא התקבלה בקלות. במשרד החוץ הייתה עבודת מטה אמיתית לפני הפגישה הגורלית. בכירי המשרד ישבו על המדוכה, שקלו חלופות בכובד ראש וקיבלו את ההחלטה המוצלחת רק אחרי לילה של דיונים מרתוניים.
אחת האופציות שהוצעו הייתה לנעול את השגריר במשרדו של איילון ולזרוק לשם פצצת סירחון. ליברמן ואילון כמעט התפתו לנהוג כך, אך לבסוף החליטו לשמור את המהלך הנועז לרגע שבו ערוץ טלוויזיה ציבורי בטורקיה ישדר סדרה אנטי ישראלית, להבדיל מהמקרה הנוכחי, כשהסדרה משודרת בערוץ מסחרי שאין לו שום קשר לממשלה או לשגריר. אפשרות אחרת שנשקלה הייתה לדרוש מאחמט אוגוז צ'ליקול לעמוד בפינה לאורך כל הפגישה, או לתבוע ממנו לכתוב אלף פעם על הלוח במשרדו של אילון "הכל כלול". ברגע האחרון נפסלה הדבקת פתק היתולי בנוסח "תהרגו אותי ותנוחו" על גבו של השגריר.
הכל חוץ מיחסי חוץ
בנימה רצינית יותר, יש לברך על שינוי הכיוון המבורך בהתנהלותו של משרד החוץ. לאורך שנים ארוכות התעסק המשרד בזוטות כמו מגעים מדיניים, חתירה לשלום וניסיון לשפר את מעמדה של ישראל בעולם. מה היתה התוצאה? קדחת. כולם המשיכו לבלבל את המוח על הכיבוש ועל גולדסטון, שגרירים בישראל הוחזרו להתייעצויות ופוליטיקאים וקצינים ישראלים הוגלו מאוקספורד סטריט הנכסף. ליברמן ואילון שמו לכך סוף. כיוון שנואשו מהסיכוי שישראל תתקבל כחברה מן המניין במשפחת העמים, ולאור העובדה שמבחינתם הסיכויים לשלום שקולים לסיכוי שפנרבחצ'ה או גלאטסראיי ירכשו את שחקן הספסל של אנטליאספור, פיני בלילי, הם החליטו להתרכז באגוז קצת פחות קשה לפיצוח - שיפור מעמדו של משרד החוץ בעיני הציבור הישראלי.
בשנים האחרונות התברר שכל הקצנה, מופרכת ומטורפת ככל שתהיה, תתקבל במחיאות כפיים אצל הישראלי הממוצע, קהל הטוקבקיסטים ובעיקר בקרב האלקטורט של "ישראל ביתנו". אז במקום לדבר, להתדיין ולשחק את המשחק הדיפלומטי כפי שעושות מדינות העולם הנאורות, פונה אילון למצלמות, מוודא שערוצים 2 ו-10 מצלמים ומדבר עם ציבור בוחריו. גם הוא יודע שסביר להניח שממשלת טורקיה לא תתכנס לישיבות חירום רק מפני ששגרירה הושב בכסא נמוך, אבל הטורקים לא מזיזים לליברמן או אילון את קצה המנדט. אם הציבור הישראלי בלע כל כך בקלות סיסמה מקושקשת כמו "בלי נאמנות אין אזרחות", אותה הגה פרסומאי ציני, אפשר לסמוך עליו שהוא ימחא כפיים גם להורדת הדיפלומטיה הישראלית לרמה של גן טרום חובה.
השפלה, אלק
אגב, הסצינות שתוארו בפתיחה לקוחות מהפרק ה-15 ב-"30 רוק", קומדיה אמריקאית מצוינת שמספרת על המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים. המנהל המדובר הוא ג'ק דונאגי, המגולם על ידי אלק בולדווין, ודמותו היא אחת הנלעגות והגרוטסקיות שהוצגו אי פעם על מסך הטלוויזיה. זה אך הולם שליברמן ואילון, שמובילים את מדיניות החוץ הנלעגת והגרוטסקית ביותר שהוצגה אי פעם בישראל, מחקים אותו בדיוק כה רב.