הגיע הזמן לשיחת "יחסינו לאן"?

זה לא כבר שב מאנקרה שר התמ"ת בן-אליעזר ובשורה בפיו: הצלחתי להשיב לתקנם את יחסי ישראל-טורקיה. כך לאחר סדרת עלבונות שהטיח בישראל ראש ממשלת טורקיה ארדואן. שיאם היה לפני כשנה כאשר הלבין ברבים את פניו של הנשיא פרס בוועידת דאבוס.

הבשורה בדבר השבת היחסים לתקנם נעלמה כנראה מידיעת ארדואן שהוסיף למתוח ביקורת חריפה על ישראל בגין "פשעי עופרת יצוקה" ויחד עם זאת המשיך להלין ובעזות מצח על כי ישראל לא מוסיפה להפקיד בידיו את משימת "המתווך ההוגן" בינה לבין לסוריה.

ואחר כך הגיעו לאקרני הצופים בטורקיה שתי סדרות טלוויזיה בעלות נימות אנטישמיות מובהקות שבהן חיילי ישראל או סוכני המוסד מוציאים להורג ילדים פלשתינים בכוונה תחילה. עקב הסדרה הנוכחית בטלוויזיה ננזף אתמול שגריר טורקיה בישראל על ידי סגן שר החוץ איילון.

המונח "כבוד לאומי" כבר נשחק כידוע בשיח הרווח ביחסים הבינלאומיים ושר החוץ ליברמן זוכה לביקורת שלא בצדק על כי הוא מנסה להשיב את כבודו של "הכבוד הלאומי."ליברמן הצהיר כי בימי כהונתו לא תתווך טורקיה בינינו לבין סוריה. מר נתניהו עצמו מעדיף בכלל את צרפת למלאכת תיווך זו אם יחודשו השיחות עם סוריה.

גם יחסה של ישראל לטורקיה חייב להשתנות: הרי בעצם הימים האלה מהדקת טורקיה את יחסיה עם איראן ועם סוריה גם למורת רוחה של ארה"ב בעלת הברית. אך ללא כל קשר להכפשותיו של ארדואן ולנימה האנטישמית בכלי התקשורת הטורקיים האם לא הגיעה השעה להחזיר ל"התייעצויות" בירושלים ורצוי להתייעצויות ממושכות ומעמיקות את שגרירנו באנקרה? היש מי שסבור כי מתכונת יחסים זו בהשראת ארדואן יכולה כך להימשך? והאם לא ראוי שירושלים תמליץ לארגונים יהודיים בארה"ב להפסיק את אמירת ה"הן" לכל גחמה של השדולה למען טורקיה הפועלת במסדרונות הקונגרס?

ולא הזכרנו את הכורח המוסרי לעניות דעתנו להכיר סוף סוף ברצח העם הארמני כי את הצעד הזה ראוי היה שמדינת היהודים תנקוט זה מכבר לא כפעולת תגמול חלילה וללא כל קשר למידות החום ובעיקר הקור אשר ביחסי ישראל-טורקיה.