שמי הרצועה מתקדרים

ימים נפיצים עוברים על חזית עזה. 20 קסאמים ופצצות מרגמה בשלושה ימים מהצד הפלשתיני, ומנגד סדרת תקיפות ששיאן בחיסול חוליית הג'יהאד האיסלאמי אתמול.

בצה"ל ידעו כי תקיפת החוליה בדיר אל?בלח עלולה לעלות בתגובה שתגרור תגובה נגדית ועלולה להוביל להסלמה, ולמרות זאת - לא התלבטו. מי שנדרש לאשר עשה זאת ברגע, בלי היסוס, בידיעה כי מדובר לא רק בסיכול קלאסי - אנחנו הורגים אותם קודם שהם מנסים להרוג אותנו - אלא גם בשימור ההרתעה: אם פעילי הטרור בעזה יריחו הססנות, הם יגבירו מיד את קצב האש.

בינתיים, מי שמשחקים באש הם ה"ארגונים". הג'יהאד האיסלאמי, ועדות ההתנגדות (שאחראית לירי המרגמות לכרם שלום) והחזית העממית (שאנשיה שיגרו ביום שישי את הקסאם שנחת מדרום לאשקלון). חמאס מרוסן, נוצר אש, מנסה בכל כוחו למנוע הסלמה. שנה לעופרת יצוקה ומצבו קשה מתמיד: עזה טרם שוקמה מהריסות המבצע, המעברים עדיין סגורים, המצרים מקשים על ההברחות וסוגרים את המעברים, ואפילו עיסקת שליט תקועה. על פניו מתכון להסלמה?שוברת?ייאוש, אבל חמאס חושש. מישראל שהפעם תכה חזק יותר, ממצרים ששוב תפנה לו עורף, מהרחוב שלא יקבל עוד מלחמה נטולת סיבה.

גם לישראל אין אינטרס בהסלמה. הדרום סגר שנה רגועה ורוצה לפתוח עוד אחת כזאת, העולם - שעוד לא התאושש מדו"ח גולדסטון - לא ייתן לנו חבל להשתגע מחדש בעזה. מה שנותר לנו הוא להגיב לצורכי הרתעה ולקוות שהצד השני באמת יירתע. ב?2009 זה הצליח, השנה זה עלול להישחק. לאורך זמן הפחד עובר והייאוש גובר. עזה רעבה היא גם עזה מסוכנת, שבהיעדר מוצא עלולה להתפרץ. זה יכול לקרות מול המצרים בפילדלפי, או מולנו באחת מהרבה דרכים. ירי קסאם מתמשך, חטיפה נוספת (בעיקר אם ניקלע לקיפאון בעיסקת שליט) או פיגוע לעומק ישראל שייצא מעזה, יעבור בסיני ויגיע אלינו באדיבות האין?גדר בגבול עם מצרים.

לצד המון דאגותיהם האחרות, בחמאס הוטרדו מן הסתם מההחלטה אתמול להקים שני קטעי גדר מתריעה - צפונית ודרומית - לאורך הגבול הפרוץ הזה. זה אמנם ייקח זמן, אבל כפי שהוכח בצפון, בעזה ובגדה - גדר מסכלת פיגועים. אז נכון שהיא תקום מסיבות אחרות (כמה אלפי פליטים מדרפור עשו את מה שלא הצליחו כמויות ענק של סמים ומי יודע כמה זונות), אבל אם מדברים ביטחון נטו: עם הגדר נהיה בטוחים יותר. עד שזה יקרה המסתננים כאן, וגם האיומים מעזה, שחזרה אתמול להיות קודרת ומטרידה.