פצמ"רים ומוסר לחימה: מדוע נטפלים אלינו?

בסוף השבוע שוב החלו לנחות פצמ"רים מכיוון עזה ליישובי ישראל. לפצמ"רים אין כתובת. הן נועדו לפגוע ללא הבחנה באזרחים ישראליים חפים מפשע. והעולם הנאור? שותק, כרגיל. רק בשבוע שעבר, במלאות שנה לנפילתו של סרן יהונתן נתנאל במבצע עופרת יצוקה, סיפרו מפקדיו כיצד רץ תחת אש, בתחילת שירותו הצבאי, כדי לפתוח את שער הכניסה הדרומי למדינת ישראל בפני אנשי פתח בעוד אנשי חמאס יורים עליהם ועליו.

שבע שנים קודם לכן, זוכר יודי פריד, איש מילואים שלחם בג'נין בסופו של מבצע חומת מגן, יצאו עשרות רבות של נשים וילדים מבין הבתים בסיום הלחימה. פריד שאל את עצמו מה היה עולה בגורלם אילו חיל האוויר והדחפורים של צה"ל היו מקדימים לנקות את השטח לפני הלחימה, ואילו אחדים מחבריו, אנשי המילואים שנהרגו שם, היו, במקרה כזה, מסיימים אחרת את המלחמה הזאת. גם נתן אלתרמן, אשר כתב רבות על טוהר הנשק, שאל את עצמו פעם לאיזו אנדרטה ראויים שלושה חיילי צה"ל - חנן סמסון, יוסי קפלן ובעז ששון - שנהרגו משום שנזהרו שלא לפגוע באישה מיניקה, שמאחוריה הסתתרו מחבלים, בבקעת הירדן: האם לאנדרטה רגילה או אולי לאנדרטה בדמות אם ותינוק בחיקה. הרי במותם ציוו להם שלושת החיילים את החיים.

בשבוע שבו בריטניה ממשיכה להוציא צווי מעצר נגד קצינים שהשתתפו במבצע עופרת יצוקה; בשבוע שבו היועץ המשפטי לממשלה נחלץ סוף סוף לעזרתם של לוחמי חומת מגן המבקשים לטהר את שמם מהאשמות השווא של הבמאי מוחמד בכרי, והפצ"ר מצוות יועצים משפטיים שישתתפו גם בשלב ניהול הלחימה - מותר וצריך לחזור אל הצדק והמוסר שלנו, אל אבני היסוד שבו.

"אין ספק", כתב אלתרמן ב?1969, אחרי מותם של סמסון, קפלן וששון, "שגם אם נאמץ את דמיוננו עד קצה כל גבול, לא נוכל לשער אפשרות שבה ייתכן ההפך ממה שאירע באותו מרדף. כלומר, מצב שבו יסתתרו לוחמי צה"ל מאחורי נשים וילדים ויעשו אישה יהודייה מיניקה למסווה ולמחבוא מפני אנשי פתח. חיילי צה"ל", הניח אלתרמן, "לא היו יכולים לעשות כדבר הזה - אף אם נניח לכל הטעמים האחרים - קודם כל מפני הטעם הפשוט שאישה יהודייה ותינוק בחיקה אינה גורם מרתיע ללוחמים הערבים".

40 שנה אחרי צריך להזכיר לעולם, לבכרי ולדומיו בתוכנו את הידוע שהושכח: לא זו בלבד ש"אישה יהודייה ותינוק בחיקה אינה גורם מרתיע ללוחמים הערבים", אלא שלאורך השנים האישה ועוללה הם שהפכו למטרות של הטרור הפלסטיני. ואלמלא חומת מגן ועופרת יצוקה היינו ממשיכים לקבור את מתינו בדיוק כפי שעשינו בתחילת העשור הזה.

בעירק ובאפגניסטן כתשה ארה"ב טרוריסטים ואזרחים גם יחד. בטורקיה נרמס באכזריות המיעוט הכורדי. רוסיה פשעה בצ'צ'ניה ואפילו לגבי צ'רצ'יל הענק ניתן להזכיר כיצד הצדיק את הפצצות האזרחים בגרמניה של מלחמת העולם השנייה. הריסת בתיהם מונעת מהם להגיע למקומות עבודתם במפעלי החימוש, אמר המנהיג הדגול. "כאשר קיימת סכנה חמורה של רשע - מותר לנקוט צעדים חריגים ויוצאי דופן", הוסיף.

גם היום צריכים הבריטים לדעת שאלפי קסאמים וגראדים על אוכלוסייה אזרחית ומחבלים שמפוצצים את עצמם באוטובוסים ובבתי קפה הם "סכנה חמורה של רשע". גם אם מטרתם - מדינה פלסטינית - היא מטרה ראויה בעיניהם, היא לא מקדשת את האמצעים. יתרה מזאת, כאשר הכוונה היא להביא למותם של חפים מפשע, המטרה מאבדת את הלגיטימיות שלה. וגם בזאת יש לרענן את זיכרונם של הבריטים: חמישה חודשים בלבד אחרי שישראל עקרה וגירשה מבתיהם 10,000 מאזרחיה ומסרה את גוש קטיף לפלשתינים, הוכיחו העזתים כי הצורך שלהם להרוס את ישראל חזק יותר מהרצון שלהם לבנות מדינה. לכן העלו לשלטון את חמאס, שמבקש למחוק אותנו מהמפה.

כמו רבים אחרים בעולם, גם בריטניה, שב?1982 יזמה את אחת המלחמות המוזרות ביותר במחצית השנייה של המאה ה?20, מלחמה שבה כבשה מחדש את איי פוקלנד הנידחים, מתנהגת בצביעות, ואנחנו, שחוטפים שוב פצמ"רים, הנפגעים מכך.