כיפה וכומתה: על משמעות ריבוי הדתיים בגולני

הנה התבשרנו כי על סמלה של חטיבת גולני ניתן להניח כיפה סרוגה. כך, בשקט, בלי התלהמות, הולכים ומתרבים קצינים מאנשי הכיפות הסרוגות בתפקידים הבכירים בחטיבה. אם פוליטיקאים לא יפריעו לכך, תהליך השתלבותם של חובשי הכיפות הסרוגות בשדרת הפיקוד הצבאי ילך ויתרחב. בזמן שאני סיימתי את קורס קציני השריון, היינו בקורס שני צוערים דתיים. כשבני סיים את הקורס, יותר ממחצית הצוערים היו דתיים.

ריבוי חובשי הכיפות בקרב הקצונה הבכירה ודרג הביניים מובן לכל מי שרואה נכוחה את התהליכים הקשים העוברים על החברה הישראלית. בחברה נהנתנית, רווית אלכוהול ואסקפיסטית כמו שלנו, חברה הבורחת מכל בשורה של אחריות וחובה אזרחית, צריך להיות בעל אמונה גדולה וחזון אמיתי כדי לוותר על הנאות הרגע של החיים ולהתמסר לטובת כלל ישראל והגנת המדינה.

בחברה שבה האקזיט המהיר הוא חלומן של אמהות רבות, צריך כוחות נפש אדירים כדי ללכת נגד הזרם הדקדנטי הסוחף את כל העומד בדרכו ומציף את החברה הישראלית בחלקים הרחבים שלה.

ערך השירות הצבאי, שהיה, לצד ערכי ההתיישבות והעלייה לארץ, מערכי היסוד של הציונות המתחדשת, הלך ונעלם עם השנים, בעיקר מאז מלחמת יום הכיפורים - מלחמה שהיתה קו פרשת המים של החברה הישראלית שנחלה באותו זמן אכזבה מן הממסד.

מאז ניתן לומר כי השירות הצבאי, שהיה ביטוי מובהק של "אנחנו יחד", התחלף בערכי זכויות הפרט שקידשו את ה"אני לעצמי". במקום לשאול מה האזרח יכול לתת למדינתו, רבים בתוכנו שואלים היום "מה מגיע לי". במדינה שבה כל אחד לעצמו, קשה למצוא צעירים שיהיו נכונים לשאת על גבם את משא השירות הצבאי למען הארץ הנהדרת שלנו, לפני שהפכה להיות סאטירה מרושעת.

גם האליטות של ראשית המדינה התרחקו מהצבא. בני הטובים של האליטות מתגייסים ליחידות המיוחדות, שנותנות ביטוי להגשמה עצמית. את מקומם ביחידות השדה הקרביות, שאולי יש בהן פחות הילה ויוקרה, תפסו אנשי הפריפריה. עדות המזרח, עולים מחבר העמים, דרוזים ודתיים. חטיבת גולני, שתמיד היתה סמלה של ישראל השנייה, הפכה בשנים האחרונות לסמל להתחדשות ערכי הציונות והמסירות. שירות קשה, למען המדינה, בלי לצפות להערכה ולתודה. שירות אמיתי לטובת המדינה, להיות "פראייר" מתוך גאווה לאומית. אשר על כן, אין זה מפליא כי קצינים דתיים התחברו לחטיבה שיש בה ביטוי לתפיסת עולם ערכית על פני הגשמה עצמית. במאמץ משותף של ישראל הפריפריאלית וחובשי הכיפות הסרוגות, הפכה חטיבת גולני לסמל הציוני החדש, לחטיבת עילית מבחינת ערכיה וכישורי הלחימה שלה.

חובשי הכיפות בצה"ל לא צריכים לעורר דאגה. הם משרתים מתוך ראייה ממלכתית ויהודית, ויהיו הראשונים לקיים כל פקודה ולהגשים כל משימה שתוטל עליהם למען הגנה על עם ישראל בארץ ישראל. הם כבר הוכיחו זאת במבחנים קשים קורעי לב. אבל יש לקוות שמנהיגי ישראל, בתבונתם, יבינו כי מי שמשרת בשם חזון גדול מצפה שיתחשבו בו, גם אם לא ממש יאמצו אותו ואת דרכו. מול ראש גדול אין טעם להציב ראש קטן.

הקיום היהודי מעורר השתאות. בכל דור ודור ישנו מיעוט שנושא את הדגל עבור הכלל. בעבר עשו זאת אנשי השומר, המחתרות, הפלמ"ח, בני הקיבוצים וחיילי יחידת 101. הם הניפו מעלה מעלה את דגל תקומת ציון והמאבק לחירות. בימינו בוגרי ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הם הנושאים ברמה את דגל הציונות שכבר קופל לפני שנים על ידי אחרים. אבל אני משוכנע שבעת הצורך עוד יצטרפו אליהם רבים מכל שכבות האוכלוסייה.