זה קרה לפני 42 שנים בדיוק. ב?10 בינואר 1968 הוחלט על הארכת משך שירות החובה בצה"ל לשלוש שנים. אני והמזל שלי.
כשהתגייסתי היה משך הגיוס לצה"ל שנתיים וחודשיים. שלושה חודשים אחר כך הוחלט להאריך את השירות לשנתיים וחצי. מילא. ואז פרצה מלחמת ששת הימים, וחשבנו שזו המלחמה האחרונה. באמת חשבנו כך. מי יכול היה להאמין שאפשר להשיג הרתעה גדולה מהכרעת כל צבאות שכנינו בפחות משבוע?
אני עדיין זוכר את השיחות בינינו, בחטיבה 8 שהשתתפה בכיבוש סיני ובכיבוש רמת הגולן גם יחד: שיכנענו זה את זה שעכשיו יחזירו את משך השירות לשנתיים וחודשיים, אולי אפילו יפחיתו את משך השירות לשנתיים. הרי כבר לא כל כך יזדקקו לנו...
ואז הבנו שמישהו גם צריך להחזיק שטחים שגודלם היה פי שלושה משטח ישראל שהכרנו, ושמלחמת ההתשה עם מצרים איננה משחק ילדים. ההודעה לא איחרה לבוא: השירות בצה"ל יוארך לתקופה שמעולם לא הגיע אליה קודם לכן: שלוש שנים מלאות.
נכון, חצי השנה האחרונה היא זמנית, וקראו לה, רשמית, שס"ן (שירות סדיר נוסף). כיוון שזה היה עניין זמני וחולף, זכינו גם לקבל תמורה עבורה: 150 לירות לחודש, ובסך הכל: 900 לירות ישראליות, טבין וטקילין.
נכון, אמרו אז, אין שירות חובה ארוך כל כך בשום דמוקרטיה. נכון, אמרו אז, האיום הקיומי הוסר, ושום סכנה כזו אינה נראית באופק, אבל בינתיים, עד שיימצא הסדר מדיני מלא, עד שיהיה לגמרי לגמרי שקט, נחזיק אתכם שלוש שנים בצבא.
חשבנו שזה לא כל כך נורא. באותם ימים של סוף שנות ה?60 מחזור אוגוסט לא הפסיד אפילו את שנת הלימודים באוניברסיטה. היות שאז ישראלים?אחרי?צבא עדיין לא גילו את הודו, וגם אמריקה הדרומית היתה הרבה יותר דרומית, לא הפסדנו זמן רב מאוד.
לקצר את השירות לשנתיים וחצי
חוץ מזה, הורינו לא ניחשו היכן שירתנו, לא התערבו בנעשה בצבא, אנחנו לא שמענו שאפשר להפגין עם שלטים, והכל עבר בשקט, מתוך הבנת גודל השעה.
לא העלינו על דעתנו כי גם בנינו ישרתו שלוש שנים מלאות, וכי הסיכוי שגם הנכדים ישרתו למשך זמן כזה גדול מן הסיכוי ההפוך.
מאז חלפו שנים. במשך הזמן הזה נכתבו מאמרים, התקיימו דיונים בכנסת והופרחו הבטחות של שרי ביטחון מתחלפים בעקבות ועדות מקצועיות שהמליצו לקצר את השירות. בינתיים גם הספקנו להחזיר את כל סיני, נכנסנו ללבנון ויצאנו משם, עשינו שלום בגבולנו המזרחי, והרשות הפלשתינית מקבלת מחמאות על פעילותה הביטחונית גם מהספקנים הגדולים ביותר בקרב ראשי מערכת הביטחון.
ובכל זאת, עדיין, משרתים שלוש שנים.
הסיבה היחידה לאי קיצור השירות לשנתיים וחצי היא חששם של מקבלי ההחלטות מפני נטילת אחריות למהלך העלול לעלות להם במחיר פוליטי יקר אם, חלילה, יתממש התרחיש הגרוע ביותר. אבל זו אינה סיבה מספקת.
מי שמצדיק כיום שירות של שלוש שנים יכול גם להצדיק שירות של שלוש שנים וחצי. אין ספק שהארכה נוספת לא תמצא חיילים מובטלים. תמיד אפשר יהיה להעסיקם.
אבל המודל המקורי של משך השירות בצה"ל (שנתיים לגבר ושנה לאישה, כפי שנקבע עם קום המדינה; או שנתיים וחצי לגבר ושנתיים לאישה, כפי שנקבע ארבע שנים אחר כך) סביר הרבה יותר.
נכון, זה יחייב את צה"ל להתאים את עצמו לקיצור השירות, אבל צה"ל יידע להתאים עצמו גם לכך.