אסור לזלזל בהישג: "כיפת ברזל" נותנת לישראל אפשרות לעשות את מה שעד לא מזמן נדמה היה כרעיון הזוי: ליירט רקטות קסאם וקטיושה.
הניסויים שנערכו השבוע בבסיס שדמה דימו תרחיש אמיתי: רקטות - בודדות ומטחים - שנורות לעבר ישראל מכמה מוקדים. המערכת נדרשה לאתר את האיומים לייתר את אלה שאינם מסכנים אותה ולפעול נגד אלה שכן. כל רכיבי המערכת נבדקו כולם פעלו כל המטרות הושמדו.
במערכת הביטחון בהחלט רשאים לחייך עכשיו בסיפוק. הרבה מאוד גורמים גם מומחים בפועל או בעיני עצמם תקפו את הכוונה לפתח את "כיפת ברזל" ואת ההחלטה למסור את הפיתוח בלעדית לרפאל. בשורה התחתונה ההימור השתלם. ישראל עומדת שוב בחזית הטכנולוגיה העולמית ומחזיקה במערכת היחידה שמסוגלת ליירט רקטות קצרות טווח מקסאם ועד גראד מקטיושה ועד פאג'ר. כל מה שנורה מ4-ועד 70 קילומטר ייורט בדרך כפוף כמובן למספר הסוללות.
תמנע מלחמה?
וזאת נדמית כרגע כבעיה העיקרית. גדוד ראשון של "כיפת ברזל" כבר הוקם במאי עתידה להימסר לו סוללה מבצעית ראשונה שתוצב בדרום. מכאן ועד לכיסוי כל עוטף עזה הדרך ארוכה ועד לכיסוי מלא של גבול הצפון ארוכה מאוד. צה"ל ידרוש מן הסתם משאבים נוספים הקבינט יידרש להחליט (שוב) אם להגדיל (שוב) את תקציב הביטחון.
בפעם האחת הזאת נדמה שמדובר בהשקעה כדאית: יירוט מאסיבי ושיטתי לא רק יצמצם משמעותית את הנזק בעורף ומכאן גם את הפגיעה הישירה בכלכלה בזמן לחימה אלא שהוא גם יעקר את רצונו של האויב לירות ולהתחמש ברקטות ובטילים. מכאן ש"כיפת ברזל" (ביחד עם ה"חץ" והפטריוט ובעתיד גם עם "שרביט קסמים" ליירוט טילים לטווח בינוני) עשויה להתברר כמערכת שבעצם קיומה תעשה את הבלתי סביר - תמנע מלחמה.