לא מזמן התראיין הסופר אלי עמיר לרגל 25 שנה לפרסום ספרו "תרנגול כפרות" על ילדותו בשנות ה?50 כנער שעלה מעיראק. הספר נגע באחת התימות המדוברות ביותר בעשורים האחרונים: הכרת האחר. לא היכרות בסגנון המתנשא של האנתרופולוגים הבריטים במאה ה?19, אלא ניסיון עמוק להבין את האחר מנקודת מבטו שלו, לכבד את תרבותו, את הקודים החברתיים והערכיים שלו, ולנסות לתרגם זאת לשפתו של המתבונן.
עמיר דיבר על נושא שלטעמי הוא אחת החרפות הגדולות של החינוך בישראל: לימוד הערבית. או נכון יותר: אי לימוד הערבית. "מי שרוצה להכיר עם אחר, חייב לקרוא את ספרותו ושירתו ולהאזין לצליליו", אמר עמיר. בעוד אנחנו שקופים לעמי האזור, איננו מסוגלים לקרוא, להאזין ולצפות בשפע התרבותי, החדשותי והחברתי של המזרח התיכון ללא מתווכים, ואלה לא תמיד הוגנים.
ואז הפתיע עמיר והוסיף דברים נוקבים ביחס למו"מ על גלעד שליט. הוא אמר שאיננו מבינים אותם, ולכן לא יודעים לנהל איתם מו"מ. הוא דיבר על החמאס שסוחט אותנו במו"מ של "בזאר מזרחי" ממש. הביקורת של עמיר לא התמצתה רק בנוגע לניהול המו"מ, אלא גם בנוגע למכבש הלחצים האזרחי והתקשורתי שכולנו עדים לו בתקופה האחרונה. "במקום שנפגין בפני הצלב האדום ובפני האו"ם", אמר הסופר בכאב, "תראה מה אנחנו עושים לעצמנו! מפגינים נגד הממשלה, רומסים אותה, הורסים אותה, מחייבים אותה להתפשר".
"זה המנהג"
דברים שהחזירו אותי למשה שרון, המזרחן החשוב אשר פירסם עוד ב?1994 מדריך למו"מ במזרח התיכון. הנה כמה נקודות עיקריות: ק?נה מידע לעולם אל תמכור! לעולם אל תהיה ראשון להציע דבר לצד השני. ד?ב?רת? ראשון הפסדת; תמיד תדחה; אל תסכים. לעולם השתמש באמירה "זה לא מתקרב למינימום" והסתלק מהשולחן. לקוח קשוח משיג מחירים טובים; אל תיחפז עם הצעות נגד. תמיד יהיה הזמן לכך, תן לצד האחר לערוך תיקונים כתוצאה מה"האכזבה" שלך. סבלנות היא שם המשחק.
הכן מראש תוכנית פעולה מפורטת עם קווים אדומים. לעולם אל תראה זאת לגורם שלישי. היא תגיע ליריבך מהר מאוד; לעולם אל תשאיר משהו לא ברור. הימנע תמיד מ"ניסוחים יצירתיים". זכור - הערבים הם אמני השפה ולולייניה. התנהג כמו בשוק: דבר בשקלים ואגורות.
אין מקום לרגשנות, לא בשוק ולא סביב שולחן הדיונים. במזה"ת "אינך משלם מכס על מילים". מילים ידידותיות, כמו גם התפרצויות זעם, מגע פיזי כגון החזקת ידיים, נשיקות, הצמדת לחיים וחיבוקים - כולם תכסיסים מקובלים ואין לפרשם כמייצגים מדיניות; היזהר מאמונות עממיות בקשר לערבים ולמזה"ת כמו, למשל, "הכבוד הערבי".
זכור: כבוד יש גם לך, והוא איננו פחות מן "הכבוד הערבי"; אין לזה דבר עם העניינים הנידונים במו"מ. לעולם אל תעשה או תאמר דברים משום ש"זה המנהג". אם הצד הערבי יגלה שאתה "משחק את האנתרופולוג", הוא ינצל זאת. עד כאן תמצית שטחית של הכללים.
הדעת נותנת, שהמשותף למשה שרון ולאלי עמיר הוא העובדה שהם מכירים את ה"אחר" המזרח?תיכוני היכרות בלתי אמצעית, לא דרך ספרים או פנטזיות ליברליות. לידיעת אלה שצריכים לנהל את המו"מ בין ישראל לשכניה ואויביה.