מאות פעילי שלום פלסטינים, ישראלים וזרים, הפגינו היום בסמטאות העיר העתיקה בירושלים תחת הכותרת "די לכיבוש". בראש המפגינים צעדו יחד שלובי זרועות אורי אבנרי, סרי נוסייבה ומנהיגי דת נוצרים. המסר המשותף בהפגנה היה פתיחת ירושלים לבני כל הדתות, והסרת הסגר המונע מפלסטינים להיכנס אליה. מאות מפגינים נוספים, שיצאו מבית לחם, עוכבו במחסום הצבאי בגילה והגיעו באיחור.
המפגינים תיכננו להקיף את ירושלים בשרשרת אנושית, אך היוזמה בוטלה בשל התנגדות המשטרה. תחת זאת, הוחלפה השרשרת במעגל צנוע יותר של תפילה משותפת בכנסיית סנטה אנה. אל הכנסיה הגיע גם הפטריארך הלטיני מישל סבאח, שהתקבל בכבוד שלא היה מבייש את האפיפיור. בואו למתחם הכנסיה, בה נישאו הנאומים והתפילות, לוותה גם בשיר, שמילותיו בתרגום חופשי הן: "הרסתם את ילדותנו, שרפתם את בתינו, עכשיו נמלא את לבנו בשלום, הללויה".
הרבה היסטוריה, מעט תקווה
את הצד הישראלי ייצגו בהפגנה בעיקר חברי ארגון "גוש שלום", שנשאו שלטים וניסו להוכיח לצלמים ולעולם, שלא רק ערבים וזרים מאמינים שירושלים שייכת לכולם. אך ותיקי מחנה השלום הישראלי נבלעו בקהל המגוון, שכלל נזירות לבושות כחול, פלסטינים מקומיים, וצעירים אירופים, שעשו רושם כי ירושלים היא עוד תחנה במסלול המחאה האנטי-קפיטליסטי שלהם.
עמנואל ריונד, בשנות העשרים לחייו, משתתף באופן קבוע בהפגנות ברחבי העולם. לדבריו, יש קשר אמיץ בין המאבק הפלסטיני ובין המחאה נגד הגלובליזציה: בשני המקרים, החלשים יוצאים נגד בעלי הכוח. אבל הוא מעריך שרק מעטים יצטרפו למאבק בגרסתו המזרח תיכונית. "הם מפחדים לנקוט עמדה", הוא אומר. "בסכסוך הזה יש דת, יש פוליטיקה, יש הרבה היסטוריה, ואין הרבה תקווה".
אלוהים, שמור על האינתיפאדה
בין שלל הארגונים שיוצגו בהפגנה, מאיטליה, הולנד, אנגליה וארה"ב, בלטו בעיקר הצרפתים, שהגיעו לארץ לתקופת החגים כדי לנסות ולהביא להקמתו של כוח משקיפים בינלאומי רשמי. הם ביקרו בעזה, רמאללה ובית לחם, והספיקו להתראות עם פעילי השלום משני הצדדים, להתווכח עם המתנחלים ולהתעמת בכוח עם החיילים במחסומים.
מיילן לפיט, מהקואליציה להגנה על הפלסטינים, סיפרה על חוויות לא נעימות שעברה ברצועה. "המתנחלים בעזה, שבעצמם הגיעו מצרפת, קראו לנו נאצים ואנטישמים". "ירושלים שייכת גם למוסלמים ולנוצרים", היא אומרת. "אנחנו בצרפת מאוד עצובים, כי הישראלים לא מצליחים להבין שצריך לחלק אותה".
בדרשה שנשא בכנסיה, פנה הפטריארך סבאח לאלוהים בבקשה לשלום אמיתי ולהפסקת האלימות. סרי נוסייבה, לעומתו, ביקש מהאל לשמור על האינתיפאדה הפלסטינית, להשיב את הפליטים לביתם ולהשיב להם את חירותם. תפילתו של אורי אבנרי היתה צנועה יותר: "בשנה הבאה, בירושלים החופשית והפתוחה לכל העמים".