שוב נראה בנימין נתניהו כמי שמוכן לעשות כמעט הכל, אף בניגוד לעמדותיו המדיניות היסודיות והמובהקות ביותר, כדי להישאר ראש הממשלה. דומה שבכל פעם שהוא מגיע לתפקיד הרם, הוא מתחיל פתאום להפר הבטחות שהבטיח לבוחריו ולעצמו. ודומה שהוא עושה כך לא בגלל ה"דברים שרואים מכאן" הידוע, אלא פשוט כדי להישאר בתפקידו.
אבל לא מדובר בסתם תאוות שלטון. הרושם שלי הוא שנתניהו רוצה להיות ראש הממשלה, ומוכן לעשות כמעט הכל כדי להישאר בתפקידו, בעיקר מפני שהוא בטוח שזה מה שטוב לישראל. זה אולי נשמע פרדוקסלי משהו, אבל האיש הזה כל כך מסור למדינת ישראל - מסור כמו שיכול להיות רק מי שגדל בבית ציוני אדוק - שהוא מוכן לעשות דברים שיזיקו לה, ובלבד שהיא תישאר בידיו. שום דבר אינו חשוב לו יותר מטובת המדינה, אבל הוא פשוט בטוח שטובתה הראשונה במעלה היא שהוא יהיה ראש הממשלה שלה; שעל כל ההקפאות וההתקפלויות תוכל ישראל להתגבר, אבל מסירת ראשות הממשלה בידי אדם אחר תהיה, מבחינתה, מכה אנושה.
ככל הנראה הוא מפיק מתפקידו, כמו רוב הפוליטיקאים, גם הנאה מסוימת. לא הנאה מ"תענוגות השררה", כי טבעה של השררה הפוליטית - ויעיד כל מי שטעם ממנה - הוא שהיא יותר כפוית טובה ממענגת. ההנאה העיקרית שפוליטיקאים רבים בכל זאת חווים היא ההנאה שבלהיות בעל השפעה. השפעה היא כוח, ואין ספק שהשפעה על גורלה של מדינה שלמה עלולה להיות ממכרת.
נתניהו חש את האחריות על כתפיו
העניין הוא שאצל נתניהו זה לא מסתיים בכך. הוא לא בא ליהנות, ולא תמצאו אותו בחדר האטום בבית "האח הגדול", מתחנחן ומתחנן בפני הצופים שלא יניחו לעמיתיו להדיח אותו מפני ש"נורא כיף לו להישאר כאן" או משהו כזה. לא כדי להמשיך ליהנות הוא פוגע בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בניגוד לאמונתו, או מנהל משא ומתן עם ארגון טרור בניגוד למה שכתב בספרו, או מחזר אחרי "קדימה" בניגוד לרצון מפלגתו - הוא עושה את כל הדברים האלה מפני שהם בעיניו המחיר, הכבד אבל הבלתי נמנע, שהוא חייב לשלם כדי שלמדינת ישראל יהיה ראש ממשלה ראוי.
בנימין נתניהו לא הגיע לתפקידו אלא מתוך תחושת שליחות.
מבחינתו הוא היה יכול לעשות מיליון דברים אחרים, אבל הזדעק להציל את עמו ואת מולדתו. מבחינתו כל ההיסטוריה היהודית נושאת אליו עיניים מייחלות, ודורות על גבי דורות של יהודים מעונים לוחשים לו: לך בכוחך זה, והושעת את ישראל. הוא מוכרח להישאר ראש ממשלת ישראל, משום שאם לא כן תיקלע מדינת ישראל לסכנה ברורה ומיידית. זה לא שהוא הפסיק להאמין, למשל, כי פגיעה בהתנחלויות פוגעת במדינה. הוא פשוט בטוח כי הפקרת השלטון בידי אחד מחדלי האישים הכמהים לרשת את מקומו, תפגע במדינה עוד יותר.
משהו בתחושה המעין מגלומנית הזאת משותף כנראה לכל מנהיג גדול. נתניהו הוא באמת מנהיג מוכשר ומחונן, משכמו ומעלה, ועולה על כל מי שמועמד להחליפו במקרה שיודח. השאלה היא אם תחושת השליחות החזקה שלו אינה מובילה אותו - ממש כמו בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה - לשלם מחירים יותר מדי כבדים ולספוג הפסד מכאיב של הקופה כולה.