פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על הצעות לוועידות שלום

      ככל שמתרבות הידיעות, המבוססות יותר או המבוססות פחות, בדבר הסיכוי כי בקרוב יתחדש המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלשתינים, כך גובר רצונם של גורמים שונים להיות שותפים לחתונה. חלקם מאמינים שתהיה להם תרומה אמיתית לקידום השלום, וחלקם רוצים להוכיח שהם שייכים לליגת העל המדינית הבינלאומית.

      גם אמריקה, באופן מסורתי, מעוניינת שכלפי חוץ ייראה כי יש למהלכיה שותפים. כך היה עם בריה"מ המקרטעת בוועידת מדריד - ועם מדינות אירופה בוועידת אנאפוליס. זה לא אומר שארה"ב נלהבת מיוזמות עצמאיות, כמו הדיבורים על ועידה במוסקבה או הוועידה שנשיא צרפת מתכנן בפאריס. שני הרעיונות אינם חדשים: ולדימיר פוטין דיבר על כך כבר לפני כארבע שנים, אם כי העובדה שההצעה נשארה אז על הנייר הוכיחה לעיני כל כי רוסיה של היום בניגוד לבריה"מ של אתמול, אינה מהווה גורם בעל משקל רב בזירה המזרח-תיכונית.

      את הרושם הזה מבקשת מוסקבה לתקן. לכן התחדשו לאחרונה המאמצים הרוסיים בעניין הוועידה המוצעת והנשיא מדבדב נרתם במלוא המרץ לשם מטרה זו.

      כידוע, בתקופת השלטון הסובייטי שימשו המזרח התיכון בכלל והסוגיה הישראלית-ערבית בפרט זירה חשובה בהתמודדות הגלובלית בין העולם החופשי לעולם הקומוניסטי. מוסקבה התגייסה אז לטובת הצד הערבי, ואילו וושינגטון, לא תמיד לשביעות רצונה, שויכה חד-משמעית לצד של ישראל.

      מציאות זו החלה להתערער עם תבוסת המצרים במלחמת יום הכיפורים וגירוש היועצים הסובייטים ממצרים על ידי הנשיא סאדאת.

      רוסיה לא רוצה להיות הפטרון של הערבים

      ואולם, אף שרוסיה של היום מקדמת במרץ את קשריה עם העולם הערבי בכל התחומים, כולל אספקת אמצעי לחימה, היא אינה רוצה להצטייר כפטרונם של הערבים ולכן מקפידה, בניגוד למשטר הקודם, על שמירת יחסים ידידותיים עם ישראל. עם זאת, קשה להניח כי בוועידה שתתנהל במוסקבה תמצא ישראל תמיכה גורפת בעמדותיה.

      גם הנשיא סרקוזי מצרפת ניסה לבדוק באמצעות שליח, כבר בראשית ימי ממשלתו של בנימין נתניהו, אם מדינת ישראל תהיה מוכנה להשתתף בוועידה בפריס.

      צרפת היא גורם מוביל (יחד עם גרמניה) באיחוד האירופי, אך היא מודעת לכך שבגלל התדמית של ה"איחוד" כעוין את ישראל מוטב לצרפת לפעול כמדינה עצמאית, במנותק מהגלימה האירופית ומשייכותה לאיחוד, בכל הנוגע למשא ומתן המזרח תיכוני. מלבד זאת, פריס מעולם לא באמת ויתרה על יומרתה להיות אחד השחקנים הראשיים ב"לבנט", ואירוח הוועידה המתוכננת יוסיף לדעתה נופך נוסף לשאיפה זו.

      רוסיה וצרפת לא לבד. נראה שגם מצרים רוצה לארח ועידה. לפי ידיעות בתקשורת, קהיר בוחנת אפשרות לכנס בתחומה "אירוע השקה" למשא ומתן הישראלי-פלשתיני המחודש. האירוע אמור להיות בהשתתפות ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, האו"ם ועוד כמה מדינות ערביות. מצרים סבורה שהיא ראויה לכך בזכות התפקיד החיובי שהיא ממלאת לדעתה במזרח התיכון. אגב, לא רק בהקשר הישראלי-פלסטיני אלא גם מהזווית האמריקנית.

      בו בזמן מצרים מקווה שתוכל להחזיר לעצמה את כתר המנהיגות הבלתי מעורערת בעולם הערבי, כתר שנשמט מראשה בשנים האחרונות. בניגוד ליוזמות של מוסקבה ופריס, יש להניח שוושינגטון שותפה לשאיפה של קהיר.

      מבחינת ישראל, כל המהלכים האלה עלולים לעורר בעיות מסוימות. ועידות בינלאומיות מעולם לא היו המסגרת המועדפת לבירור הסוגיות שבינה לבין אויביה ובצדק.

      זו הסיבה שבגללה ישראל עמדה על כך שוועידת מדריד למשל, לא תהיה ועידה במובן המקובל אלא רק טקס השקה למו"מ דו-צדדי וישיר (אף שמדובר היה במשא ומתן עם מעורבות בלתי מבוטלת של ארה"ב). יש לשער, אם כן, שזו תהיה עמדת ירושלים גם לגבי תפריטי הוועידות המוגשים לה עכשיו.