"יש לי אפשרות יחידה לעשות משהו עבור אבא שלי, למלא את הבקשה שלו ולהחזיר אותו הביתה, ואני מבקש מבית המשפט לאפשר לי לעשות את זה" - כך אומר עידן אור, שעתר היום (שלישי) יחד עם אמו רות ואחותו צורית לבג"ץ, כדי שיורה למשרד הביטחון להעביר את קברו של אביו דוד מבית העלמין בנס ציונה לבית העלמין בקיבוץ כנרת.
דוד אור מת בינואר 1974, שלושה וחצי חודשים לאחר שנפצע במהלך קרבות הבלימה נגד הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים. על פי העתירה שהגישו אלמנתו וילדיו, באמצעות עו"ד שלומי ציפורי, בזמן שהיה מאושפז ביקש מאשתו להיקבר בבית הקברות של קיבוץ כנרת, שם התגוררו בני הזוג, במידה שלא יצליח להתגבר על פציעתו, ורות התחייבה בפניו למלא אחר בקשתו.
אולם, על פי העתירה, לאחר שדוד מת הפעילו חלק מבני משפחתו לחצים ואיומים על רות על מנת לגרום לה להסכים לקבור אותו בבית העלמין בנס ציונה, שם גדל, עד שלבסוף נעתרה. "היא פשוט נשברה ולא מילאה את הבקשה שלו", סיפר הבן עידן.
"בכל השנים שחלפו מאז, התייסרה העותרת יום יום בידיעה כי לא מילאה את בקשתו האחרונה של המנוח להקבר בכנרת. יחד עם זאת, מאחר ולא רצתה לפגוע בהוריו נמנעה כל השנים מלפנות בבקשה להעברת הגופה תוך שהיא שומרת בקנאות בכל התקופה, על חלקת הקבר עבורו בקיבוץ כנרת, בו תטמן אף היא לאחר מותה בשיבה טובה", נכתב בעתירה.
הרב הצבאי מתנגד
לפני כשנתיים, לאחר שהוריו של בעלה מתו, פנתה רות אור לאגף למשפחות והנצחה במשרד הבטחון בבקשה להעתיק את קברו של בעלה. לפני כשלושה חודשים דחה משרד הביטחון את הבקשה. באגף להנצחת החייל טענו שכאשר מת בעלה עמדה לרות אור הזכות הבלעדית להחליט על מקום הקבורה של בעלה המנוח, אולם לאחר קבורת הקבע בקשתה מחייבת שיקולים נרחבים יותר. הם הסבירו שהבקשה נדחית עקב התנגדות אחיו של המנוח והתנגדות הרב הצבאי הראשי, מסיבות הלכתיות, להעברת שרידיו של אור.
הרב הצבאי הראשי קבע כי מבחינה הלכתית לא ניתן לאשר את בקשת העותרת על בסיס טענתה כי זה היה רצונו של הנפטר. עם זאת, הוא הוסיף ש"לאחר שהאלמנה תלך לעולמה, לאחר 120, כדרך כל הארץ, ובאם תקבר במושב כנרת, יחדשו ילדיי החלל את בקשתם, באם ימצאו לנכון לעשות כן, אז יהיה מקום לבחינה חוזרת של בקשה זו ולאשרה".
רות אור וילדיה דוחים את הטיעון הרבני וסבורים שיש להעדיף את רצונם על פני רצון אחיו של דוד. "זאת היתה בקשתו האחרונה של אבא שלי", אומר הבן עידן. "כנראה שהוא הרגיש שהוא לא יתגבר על הפציעה שלו וביקש בצורה מפורשת, וגם האחים שלו יודעים את זה, להיקבר במקום שהוא הרגיש שהוא הבית שלו. למרות שהוא היה עולה חדש ממרוקו, הוא נקלט בצורה פנטסטית והיה אהוב ומוערך. הוא השביע את אמא שלי שהוא ייקבר בכנרת, ואמא שלי הבטיחה לקיים".
"זה תהליך מאד קשה וכואב שמחזיר אותי לשנים מאד קשות בחיי, אבל אני מקווה שהתהליך יסתיים כפי שאני רוצה", אמרה אור. "אז אוכל להמשיך את חיי טוב יותר ממה שחייתי עד היום ולתת לו לנוח במקום שבו הוא ביקש".
"העברת גופת חלל ממקום קבורה אחד למשנהו, לאחר שנקבר בקבורת קבע הינו מהנושאים הרגישים ביותר שהיחידה להנצחת החייל עוסקת", נמסר מדובר צה"ל. "כאשר המת מונח לפנינו, לאלמנה סמכות בלעדית על ההחלטה על מקום הקבורה. משהובא החלל לקבורה, הבקשה להעברתו לקבורה אחרת מחייבת שיקולים נוספים ובהם התייעצות עם הרב הצבאי הראשי ובחינת במשמעויות על כל בני המשפחה.בהתחשב כי חלפו מעל שלושים שנה מאז קבורתו של החלל אשר בינתיים הוריו נפטרו ונקברו בסמוך אליו, בהתנגדות מוחלטת של שלושת אחיו להעברה ובעובדה כי האלמנה איננה גרה כיום במושבה כנרת, הוחלט לא לאשר העברת מקום קבורתו של החלל למושבה כנרת".