"צריך להנחיל ערכים לקצינים ולרופאים, שחיי אדם מופקדים בידיהם. זה לא משחק". כך אמר יעקב שוורץ, שבנו איתי התאבד במהלך שירותו הצבאי. יעקב ואשתו אווה עתרו היום (שלישי) לבג"ץ, בדרישה להעמיד לדין את הרופא הגדודי שטיפל באיתי באשמת גרימת מוות ברשלנות, "בגין רשלנותו הפיקודית והמקצועית", שהובילה למות בנם.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד שלמה רכבי, נטען כי במהלך שירותו הצבאי החל שוורץ לבטא כוונות אובדניות. "התעסקותו העקבית של המנוח במוות, והצהרותיו בדבר 'חוסר משמעות חייו' ו'רשעות העולם הזה' היו בידיעת מרבית החיילים וסגל יחידתו", נכתב בעתירה.
מצבו של שוורץ החמיר, לאחר שנטל חלק בפינוי המאחז "עמונה", ובמקביל נפרד מחברתו. לפי העתירה, "חיילי היחידה ומפקדיה היו ערים לכך שהמנוח 'נשבר' כתוצאה מעזיבתה של חברתו, שהתווספה למצוקותיו האחרות, אך הסתפקו בלשוחח עמו בניסיון לעודדו".
בסוף פברואר 2006 הוזעק מפקדו של שוורץ לחדרו, שם מצא את איתי בוכה ורועד. הוא התרשם ששוורץ ניסה לשים קץ לחייו, אולם אף שהאירוע דווח למפקד הפלוגה ולרופא הגדודי, הוא נשלח אך ורק ל"שיחת נפש" עם הפקידה הפלוגתית ומש"קית הת"ש. מצבו של שוורץ המשיך להידרדר, אבל למרות כל סימני האזהרה הוא לא קיבל טיפול או הופנה לגורמי בריאות הנפש. כשבועיים לאחר מכן, בדק אותו הרופא בשל סיבה רפואית אחרת, אולם לא התעניין במצבו הנפשי. למחרת התאבד שוורץ בירייה מנשקו האישי.
חקירת מצ"ח קבעה שיש להעמיד לדין משמעתי ארבעה קצינים שהתרשלו בביצוע תפקידם בכל הקשור לטיפול במנוח, בהם מפקד הפלוגה רס"ן ס', וקצין הרפואה הגדודי, ד"ר ארז. בני משפחת שוורץ התנגדו להחלטה, והם סבורים שיש להעמיד את הרופא לדין בשל העובדה שהיה הגורם המקצועי המוסמך שהיה אמור לטפל בבנם ולנסות ולמנוע את התאבדותו.
בעתירה נכתב, כי "צה"ל מחויב לנהוג כך ברוח הצהרותיו על קדושת החיים וערך חיי האדם. דרך זו, של מיצוי הדין, מתבקשת במטרה להעביר מסר למפקדים ולרופאים, שחיי חייליהם הופקדו בידם. הליכה בדרך זו תתרום תרומה של ממש לניסיונות לצמצם את היקף ההתאבדויות בצה"ל, העומד על מספר קבוע מאז קום המדינה, ואף תבהיר כי צה"ל איננו מתייחס למקרי ההתאבדות כגזרה משמיים".
"אני לא מחפש נקמה, העונש בכלל לא מעניין אותי. לא יעשה לי שום דבר טוב שהוא ייענש ככה או אחרת, איתי כבר לא יחזור", מבהיר שוורץ. "אבל ברגע שהצבא מצא שהקצינים האלה התרשלו בתפקידם, העמדה לדין משמעתי זה לעשות צחוק מהעבודה. השאיפה שלי היא שהצבא והציבור יידעו על המקרה שלנו, על מנת למנוע מקרים עתידיים".
שוורץ, קצין לשעבר, סבר תחילה שאין מקום להאשים את הצבא, אולם נדהם מאוחר יותר מהתנהלות מפקדיו של בנו. "אשתי ישר האשימה את הצבא, אני אמרתי שבצבא בכלל לא יודעים לאבחן התאבדויות, אבל כשראיתי את דו"ח החקירה קיבלתי הלם. כל הסימנים היו שם, אבל לא עשו שום דבר, פשוט שום דבר", סיפר. "עד שקיבלנו את דו"ח החקירה, שנה אחרי האירוע, בכלל לא ידענו מה התרחש בחודש האחרון. לא ידענו מה קרה עם איתי. סיפרו לרופא והוא לא נקט שום פעולה ולא הלך לראות אותו. כל השאר ויתרנו להם, למרות שגם הם התרשלו, אבל הוא הגורם הרפואי הגבוה".
"החלטת הפרקליטות הצבאית להסתפק בהליך משמעתי נגד רופא ומפקד שהתעלם ממצוקתו הנפשית של החייל, שהצהיר על כוונותיו האובדניות והתרשל במילוי תפקידו הינה מקוממת", אמר עו"ד רכבי. "יש צורך במדיניות מחמירה כלפי קציני צה"ל בשמירה על חיי חיילים. בעתירה מתבקש בג"ץ להורות לפצ"ר להגיש כתב אישום פלילי נגד הקצין, וזאת בשם האינטרס הציבורי המובהק".