ראוי ואף נעים לשבח את שר המשפטים יעקב נאמן, שגייס אתמול רוב בוועדת השרים לחקיקה להסיר מסדר היום את ההצעה להגדיל את בית המשפט העליון מ?15 חברים ל?18 מתוך רצון להעניש את בג"ץ על החלטתו בעניין כביש 443. העליון אינו רוכסן, ואסור לטלטלו לפי הלך רוח מזדמן.
במשך כמה שנים פעל בתקן חסר. לפני זמן מה עלה בידי דורית ביניש ופרופ' נאמן לסגור את השורות ולהשלים הרכב מלא לעליון. עכשיו נכון להניח לו לפעול תקופה ארוכה בלי שיושם ללעג ולקלס. שלום, ולא להתראות.
סבוך ממנו הוא חוק הנאמנות שהעלה לדיון דוד רותם מישראל ביתנו. רוב מכריע מבין האזרחים רוצה לראות את ישראל יהודית, ציונית ודמוקרטית. גם אני. אך מכאן ועד לכוונה להשביע את כל הח"כים להיות נאמנים למשולש זה, ולעתיד גם את כל אזרחי המדינה, רב המרחק.
היא כבר יהודית ודמוקרטית כחוק. לתנועה הציונית יש בה מעמד מיוחד. גם בחוק. גם באורח סמלי. דיוקנו של בנימין זאב הרצל הוא היחיד המעטר את אולם מליאת הכנסת. אך מצויים בפרלמנט הישראלי רבים אשר במוצהר ובמפורש אינם רוצים לראותה ציונית, ואפילו לא יהודית.
החוק אינו נחוץ
ש"ס מעולם לא הגדירה את עצמה יותר מ"יהודית". בוודאי לא יהדות התורה. הן רחקו מהגדרת עצמן כ"ציוניות". אך הבעיה העיקרית מתמקדת בעמדת הסיעות הערביות. הן בוודאי אינן מעוניינות להגדיר את ישראל כ"יהודית" ו"ציונית", ואילו היה בידן היו מבטלות את חוק השבות, כפי שטען אתמול ח"כ רותם.
הצעת חוק זו נולדה במערכת הבחירות האחרונה ושימשה סיסמה בפני מנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. הוא ביקש למצב את עצמו נגד ערביי ישראל. לצורך זה נשען על תביעות וסיסמאות קיצוניות. הן סייעו לו.
נכון לעכשיו קיים קרע ביחסי היהודים והערבים בישראל. כל אירוע שבו משתתפים ח"כים ערבים מעיד על כך שהיותה של המדינה יהודית וציונית היא לצנינים בעיניהם. אך ישראל מצויה עתה בעיצומו של מהלך מדיני עדין ומורכב, וחוק כזה - ששני שלישים ממנו גם מעוגנים בחקיקה, והתוספת תהיה עילה לקטטה מדינית בינלאומית - אינו נחוץ לנוכח עולם עוין, ששם את הציונות בראש אויביו.
נחוץ מעשה ציוני. לא חוק, שערכו התכליתי מפוקפק.