עתידה של קדימה

השבוע שעבר סיים פרק עגום בתולדות קדימה עם צלקות כואבות לרוב שחקני הסדרה הזו, אבל הפרקים הבאים עדיין לפנינו. באין מכנה משותף אידיאולוגי ובאין נאמנות למנהיג, הופכת קדימה לצנטריפוגה העלולה לזרות את נציגיה בכנסת לכל כיווני המפה הפוליטית: מישראל ביתנו ועד מרצ. המפץ הפוליטי הגדול, שהפך למציאות ב?2005, יצר מפלגה בעלת אופי פרוניסטי?משהו בראשות גנרל שהפך בימי זקנתו לקונצנזוס לאומי, תוך שהוא מפלג את מפלגתו שלו לשעבר, הליכוד, ומתחבר לגורמים אופורטוניסטיים מן השמאל.

התוצאה הרגיזה אנשים אידיאולוגים מימין ומשמאל, והם ניסו להיאבק בתופעה הזו של מפלגה שאינה אומרת שום דבר ברור בשום נושא, אפילו לא בנושא שהוביל להקמתה - מהלכים חד?צדדיים בגדה המערבית כתחליף לתהליך השלום. האידיאולוגים גם ניבאו לה כישלון, בעיקר לאחר שאהוד אולמרט החליף את אריק שרון. אך הם טעו. קדימה הפתיעה את כולם פעמיים, ואף הצליחה להיות הסיעה הגדולה בכנסת. פעם אחת היא הפתיעה משום שהבחירות היו בסמוך להיעלמות שרון מן הזירה הפוליטית, ובכל זאת חלק מן המצביעים עדיין הביעו כלפיו נאמנות עם הטלת הפתק של קדימה; ההפתעה השנייה נבעה מכך שמצביעי השמאל, שרצו למנוע את חזרתו של בנימין נתניהו לכס ראש הממשלה, ראו בקדימה בראשות ציפי לבני את הסיכוי הגדול ביותר לבלום אותו.

ההערכה שרווחה לאחר הבחירות, ולפיה קדימה היא מפלגת שלטון שאינה מסוגלת להתקיים באופוזיציה - הופרכה, לפחות זמנית. סירובה של לבני לחבור לממשלת אחדות בראשות נתניהו העניק הצדקה לאנשי שמאל רבים להמשיך לתמוך בה. במהלך 2009 הצליחה מנהיגת קדימה ליצור רושם של אחדות במפלגה, ובלמה את התביעות לחבירה לממשלה ולקבלת תיקים בה. היא היתה בוטה מאוד בנאומיה בכנסת, אם כי ברוב הנושאים המרכזיים מצאה את עצמה תומכת בממשלה, בעיקר לאחר נאום בר?אילן, שמחק, לפחות לכאורה, את ההבדל ההצהרתי בין קדימה לליכוד.

למעשה, קדימה הפכה מפלגה דומה למפלגת העבודה בשנות ה?70 וה?80, רק בלי הנאמנות הארגונית ובלי הנאמנות למנהיג שאפיינו מפלגה זו. אז מדובר היה בסופרמרקט של דעות, משלמה הלל ועד יוסי שריד, שיכלו לחיות תחת קורת גג אחת כל עוד התחשב מצע המפלגה בשני צדי הקשת, וכל עוד יכול היה כל צד לטעון כי הוא הפרשן של ערכי תנועת העבודה.

קריסתה של העבודה התרחשה לפני תשע שנים, כאשר ויתרה על הדגל המשותף שלה - החתירה לשלום - ואימצה את מנטרת הליכוד שלפיה אין לישראל פרטנר ערבי לשלום. מכאן הדרך להצטרפות לממשלה הצינית של שרון היתה קצרה. עם אובדן הצדקת הקיום האידיאולוגי של העבודה, אבדה גם המפלגה.

קדימה, אשר זכתה ב?28 מנדטים רק בזכות השמאל, יכולה להתקיים רק אם תבטא את מאוויי השמאל. פילוגה נדחה לזמן מה, אך הוא טבוע בעצם הסתירות המאפיינות אותה. תהליך צנטריפוגלי יהפוך אותה לסיעה קטנה הרבה יותר בכנסת. זה נראה, כבר עתה, תהליך בלתי הפיך. לבני תוכל להציל את מפלגתה לקראת הבחירות הבאות רק אם תחליט להמשיך את "המפץ הגדול" בכך שקדימה תהיה מפלגת מרכז?שמאל שתחליף את העבודה. אם לא - תיעלם קדימה מן המפה, ממש כמו ד"ש וכמו שינוי.