הכניסה לשוק הכרמל, יום שישי בשעות הצהריים. בחור דתי מתקרב אלי בחיוך רחב, מחזיק שתי רצועות עור שחורות וארוכות, מציע לי להניח תפילין. הם נמצאים בכל רחבי תל אביב. אני מנסה להיות נחמד, "לא אחי, אני לא לובש דברים מעור".
לא אמרתי את זה כדי להכעיס אותו, או כדי להתסיס. אני באמת לא לובש עור, וגם אם הייתי מאמין באלוהים, לא הייתי כורך את התפילין שבע פעמים על זרועי. לפי עקרונות הדת שלי, מן הראוי לא להתייחס לגופם של בעלי החיים כאילו היו רכוש בני אדם. ארנקי עור, מגפי עור או תפילין מעור - זה לא אני.
מעיל מעור אדם?
יכול להיות שהעור של התפילין נלקח מחיה שכבר מתה ובכלל לא סבלה, ואני יכולתי לשמח את הבחור הדתי בערב קבלת שבת, בלי לשגע לאף אחד את השכל. האם אני יכול ללבוש דברים מעור, גם אם לא הרגו את החיה בשביל העור שלה, והיא מתה מוות טבעי בשיבה טובה? האם זה משנה את התמונה, אם החיה בכלל לא סבלה כדי שאני אתחמם לי במעיל עור בחורף הקר שלנו?
זה כן משנה את התמונה מעט. העובדה שהחיה לא סבלה כבר יותר טובה. אבל אני לא מדמיין הרבה אנשים שהיו שמחים ללבוש מעיל עור שעשוי מגופה של זקנה שמתה בשיבה טובה. מאותה הסיבה בגללה לא הייתי רוצה ללבוש מעיל מעור גופו של בן אדם מת, גם לא הייתי רוצה ללבוש מעיל מעור גופו של בעל חיים. אני גם אף פעם לא יכול לדעת אם החיה מתה מוות טבעי או שרצחו אותה כדי למכור את עורה במחיר מופקע. המחיר נשאר מופקע, גם אם יש סייל ענק על כל המגפיים שבחנות.
דמעות תנין
לאחרונה פורסם שחבר הכנסת גלעד ארדן, שהוא גם השר להגנת הסביבה, שוקל את הפסקת גידולם של התנינים בישראל לצרכים מסחריים ותעשייתיים. מה שקרה הוא שמספר תנינים נמלטו מחוות גידול תנינים שבנגב והחלו לשוטט באופן חופשי בין הקיבוצים. בקיבוץ צאלים בלבד, נמצאו יותר משבעה תנינים. לא ברור מהו מספר התנינים המדויק שברחו מהחווה מתוך אלפי התנינים שהיו שם. הסכנה העיקרית היא שהתנינים שנמלטו עלולים להתרבות ולהוות סכנה לציבור הרחב.
מלכתחילה, התריעו בועדה המדעית של מליאת רשות הטבע והגנים שיש סכנת זליגה של תנינים, אך המלצותיהם לא התקבלו. במקום, בחרו להגדיר את התנין כ"חיית בר מטופחת", ואלפי התנינים שבחווה מגודלים שם לצרכים מסחריים. אני מקווה שהתנינים המשוטטים חופשי לא יפגעו באף בן אדם, אבל אם במקרה הם יתקפו גבר בנעלי קרוקודיל מסוקסות, יהיה זה בוודאי נקמתו של הצדק הפואטי. אם אף אחד לא כתב על זה ספר עדיין, כדאי לקוות שמישהו יכתוב.