מאת ארז אשרוב
זה דווקא מתחיל מעניין ומסעיר וקצבי. באמריקה נוחתים שני חברים, האחד אחיו התאום של רוברט קרלייל, צ'כי, השני עושה דברו כחול העיניים ותמים ההבעה, רוסי, מעין טרנס היל שלא עלה יפה. מתברר שהשניים בדיוק סיימו לבלות שהות נעימה בכלא, אבל לשלטונות ההגירה בארה"ב אין כמובן כל מידע מודיעיני בנושא. משדה התעופה הם נוסעים לבקר את חברם למעשה הפשע, שנמלט לחוף מבטחים עם הכסף. מיותר לציין שהכסף כבר לא ברשותו, ושהתגובה הטבעית של קרלייל היא לחסל אותו בסכין מטבח, ואז את אשתו, ואז לשרוף את הבית עליהם. מושפע מאלתרמן? עבודה יסודית, אלא שהייתה למעשה עדת ראייה.
משם ואילך מתחיל סוג של מסע רציחות, כשמה שמניע את השניים הוא כבר לא נקמה או רצון לחסל את עדת הראייה (שאותה הם דווקא משאירים בחיים), אלא תאוות הפירסום. הרוסי מתעד את המסע האלים במצלמת וידיאו שגנב ומשתמש בפסבדונים פרנק קפרה, הצ'כי מאמין שסעיף פסיכיאטרי יפטור אותו מעונש של ממש, כי האמריקאים רכי לבב המה וסולחים למטורללים.
ברקע אנחנו מתוודעים למנחה טלוויזיה שואף רייטינג (פרייז'ר), בלש משטרה קשוח שאינו מתנגד לאור הזרקורים (רוברט דה נירו), וכבאי צעיר ואצילי (אדוארד ברנס, "להציל את טוראי ריאן") שעוטה על פניו הבעת ייסורים נוסח ראסל קרואו, כנראה במטרה לקבל אוסקר. שישכח מזה.
אבל הסרט הזה מטופש, מכמה סיבות. ראשית, כי אוליבר סטון כבר עשה את "רוצחים מלידה", וזה נראה כמו סקיצה לא מבושלת דיה של הסרט הגאוני ההוא, במקרה הטוב; במקרה הרע מדובר בניסיון להגיש את רוצחים מלידה לעם האמריקאי בגרסה לעיסה יותר. שנית, בגלל שהוא דוחף את המסר האנטי-תקשורתי רחוק מדי ובאמצעות כלי קהה מדי, עד כדי כך שבסוף הסרט מעניק עצוב המבט אגרוף לפרייז'ר, וזוכה בהערה מעודדת מחבריו: "גוד ג'וב". זה מוזר מסרט שבא להתריע נגד אלימות, והגימיק האיסטוודי הזה כבר מיושן עד אימה. בקושי סלחנו לאיסטווד עצמו ב"עולם מושלם" על הפאנצ'ליין (תרתי משמע) הזה.
שלישית, עולה השאלה הנוקבת מדוע צריך דה נירו לגלם שתיין. נכון שזה מספק לו כניסה מסקרנת לכאורה דרך ענני קרח, אבל חייו נמצאים במסלול מעודד, הוא מאוהב ביוונייה יפה, לא ידוע לנו על אירוע טראומטי בעברו, וזה גם לא משמש גורם שמניע את העלילה. אז ככה זה - סתם.
וככה גם הסרט - סתם. חבל, כי הרצפלד עשה בעבר את "יומיים באל-איי" המוצלח, ומהקריינות שלו על גבי הסרט ניתן להבין שהתהליך לא היה נטול חשיבה.
"15 דקות תהילה"
29.11.2001 / 12:46