"רקוויאם לחלום"

מאת ארז אשרוב

והרי לכם מעשה קולנועי יוצא דופן, קול צעיר, חדש ואחר, שמזכיר את זה של גאי ריצ'י ("סנץ'"), אבל מכיוון שונה. הסרט הכבד והמרשים עוסק בהתמכרות לסמים שונים, בגילים שונים, מסיבות שונות, ומעבר לזה בהתמכרות לתקווה, כפי שמעיד הבמאי, והוא מבוסס על ספר של יוברט סלבי ג'וניור ("היציאה האחרונה לברוקלין").

זה סיפורם של שלושה צעירים שהורסים לעצמם את החיים בגלל סמים - לא, זה לא סרט חינוכי - וסיפורה של אמו של אחד מהם, שבגלל איזו תקווה הזויה להופיע בטלוויזיה נכנסת למשטר דיאטטי מלווה כדורים שניתנים לה על ידי רופא. היא אכן מפחיתה משקל אך מפתחת הזיות ומגיעה בסופו של דבר לכדי אפיזודה פסיכוטית.

ארונופסקי עושה שימוש מעניין בפסקול ובאפקטים קוליים וחזותיים ויוצר בהצלחה דימויים של מצבים הזויים וחסרי שליטה, בקצב נכון ובשפה מגובשת ודחוסה. אולי הדבר הבולט ביותר בסרט הוא העובדה שהוא בנוי כטור דה פורס של משחק עבור שחקנית, במקרה זה אלן ברסטין, שמשליכה עצמה בבנג'י רגשי וחזותי לתוך הדמות. תפקידים כאלה לנשים נדירים בקולנוע ובמחזאות.

בקטעי הבונוס מראיינת ברסטין את סלבי, שמתגלה כאדם חביב מאוד, שכבר מזמן אינו ג'וניור. במקום אחר נראה הטייק השלם שבו הוא מגלם סוהר סדיסט המתעלל ארוכות מילולית במרלון וויינז, כשהנאה של אמת שפוכה על פניו.

הסרט הזה יישאר עימכם הרבה זמן לאחר הצפייה. הרבה. האתר שלו, אגב, הוא יצירת אמנות בפני עצמה, שנעשית נהירה רק לאחר הצפייה.