אין חולק על כך שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא למראית עין סכסוך פוליטי בין מדינה כובשת לבין עם החי תחת כיבוש ותחת כוח אלים. יחד עם זאת, לסכסוך הזה יש שורשים היסטוריים ודתיים עמוקים שניתן להבחין בהם בשיח הפוליטי הן הפלסטיני והן הישראלי. בכירי הדת הם אלו שמשפיעים יותר מכל על המנהיגים, על המפלגות ועל התנועות - אפילו על החילוניות שבהן.
לאור ההתפתחויות שאירעו בעשר השנים האחרונות - בשיח, בשטח ובשינויים הרעיוניים שחלו בחברות הישראלית והפלסטינית - ניתן להסיק שאנחנו בשלב של העמקת הסכסוך, ואיננו בשלב שיוביל לפתרון צודק שיביא לסיום הכיבוש ולהקמת מדינה עצמאית שבירתה ירושלים, כפי שנקבע בהחלטות האו"ם ובעקרונות עליהם התבסס תהליך השלום בשנת 1991.
המסקנות שאליהן הגיע הנשיא מחמוד עבאס, ועליהן הוא הכריז בצורה שאין ברורה ממנה, מעידות על סיום שלב. הרי עבאס, מהנדס השלום ותהליך אוסלו, בעצמו אומר שאין בישראל פרטנר לשלום אמיתי. בבחירות האחרונות בישראל ניצח הימין הקיצוני כאשר בראש סדר העדיפויות שלו התנערות ממחויבויות תהליך השלום והפניית עורף כלפיהן. בעשותו כך, פתרון שתי המדינות לשני עמים הופך מבחינה אובייקטיבית לנחלת העבר.
חשוב להטות אוזן להצהרותיו של שר החוץ הישראלי. הוא אמר שמשרדו לא צריך לעסוק בנושא הפלסטיני ושהסכסוך לא ייפתר בשני העשורים הקרובים. יש להאזין גם לשר משה (בוגי) יעלון שאמר בספרו כי "הסוגיה הפלסטינית היא המצאה שהמצאנו והאמנו לה". כל אלו מעידים כי ישראל בהנהגת הימין ממשיכה ללכת בדרך הישנה המסתמכת על יסודות היסטוריים ודתיים. זאת, במקביל לצמיחת הכוחות האיסלמים בזירה הפלסטינית והערבית.
שאלת המתנחלים
קיים גורם נוסף שתהיה לו ודאי השפעה רבה על האירועים בשנים הקרובות והוא הגידול במספרם ובכוחם של המתנחלים, אשר מתנהגים ככוח נפרד ועצמאי ממדינת ישראל. מדובר בכוח המתעלם מהחוק, מהממשלה ומהצבא, שואב את הלגיטימיות שלו מהדת ומההיסטוריה ולא מייחס שום חשיבות להתחייבויות המשפטיות, האזוריות והבינלאומיות של ישראל. יום וליל הם פוגעים בעם הפלסטיני ותוקפים את הכפרים הפלסטינים. הם אינם מקשיבים לחוק, אלא לפסקי ההלכה של רבניהם הקיצוניים הדורשים מהם לא לפנות יישובים ולא להקשיב להוראות הצבא.
כל האמור לעיל עלול ליצור סכסוך שיהיה מושתת על עימות היסטורי-דתי בין מוסלמי ליהודי. הסכסוך שיווצר לא יוכל להיפתר על ידי פשרות. מי שייזכר בסכסוכים הדתיים שאירעו בהיסטוריה יבין כי אלו הסכסוכים הכי נוראיים ואיומים. סכסוך זה יזעזע את המזרח התיכון ויביא להיעלמותם של כוחות אזוריים משפיעים לטובת יצירת כוחות חדשים שיהיו חלק מאותו סכסוך. בתסריט הזה העם הפלסטיני יסבול הכי הרבה מכולם, אולם ישראל תהיה המפסידה הגדולה ביותר מבחינה אסטרטגית.
יתכן שנותרה הזדמנות קטנה להציל את רעיון השלום מקריסה טוטאלית. לצורך כך יש לפעול למען שלום כולל בכל המסלולים הקיימים. יוזמת השלום הערבית היא כעת גלגל ההצלה היחיד מפני טרגדיה צפויה באזור.