1. התקוממתי לנוכח הבקשה האמריקנית להבהרות מצד ישראל על פעולת המעצר, שהפכה לחיסול, של חוליית הטרור בשכם בערב שבת האחרון. כפי שכתב דן דייקר ב"ג'רוזלם פוסט", מי שחייב הסבר והתנצלות הם האמריקנים. הם היו אלה שהובילו מהלך למתן חנינה לבכירי הרוצחים מן הפתח. ישראל נענתה להצעה והפסיקה לרדוף אחרי רוצחים אלו אחרי שחתמו על כוונתם להימנע מטרור. והנה אחד מהם מוביל את מבצע הרצח של אב לשבעה ילדים. האמריקנים והפלשתינים צריכים להסביר את כישלונם בפיקוח על אותו אדם. הם צריכים להסביר איך בשכם, בשטח שהם לקחו עליו אחריות במסגרת מאמציהם של ארה"ב ושל ראש הממשלה הפלשתיני לקדם את הביטחון באזור ללא מעורבות ישראל, מתארגנת ופועלת חוליית רצח שכזאת. בעניין זה האמריקנים והפלשתינים לא עמדו במילתם ובהבטחותיהם.
2. איני מכיר את ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, ואני מקווה כי הוא ייצא נקי משום שאני מבין שבכל הנוגע למעשיו למען בת ים הוא ראש עירייה טוב. בכל מקרה, ברור שאם למשטרה יש חשדות של ממש נגד האיש אסור לעובדה שהוא ראש עירייה להפריע לביצועה של חקירה נמרצת וגם למעצר לצורכי חקירה. אבל מי שהדליף את שעת המעצר לתקשורת כדי שתהיה שם ותצלם את החשוד בביזיונו - חטא בחטא כבד. מי שטרח לדאוג לכך שבאשמורת הבוקר יהיו מי שימתינו לאדם שעוד לא הורשע, ואפילו לא ברור אם יוגש נגדו כתב אישום, ויצלמו אותו בקלונו - עשה מעשה שלא ייעשה. בניגוד להדלפות שאליהן התרגלנו, הדלפות שבמקרים רבים טענה המשטרה שהן הגיעו דווקא מכיוון ההגנה, כאן ברור שההדלפה (או גרוע יותר, ההזמנה המפורשת של התקשורת) נעשתה מתוך המשטרה.
זאת הזדמנות פז עבור השר לביטחון פנים לטפל בבעיה. לא להתחמק. כל האזרחים, חשודים ותמימי דרך, זכאים לכך ששום חומר מן החקירה לא יודלף ושום צילום מן החקירה לא יקבל פומבי כנשק של החוקרים לשבירת החשודים. אפשר היה לבחור שעה אחרת למעצר ולא לבצע אותו השכם בבוקר לעיני ילדי החשוד ושכניו. הצילומים לא כיבדו את המשטרה אשר חייבת לשמור על כבוד האזרחים, גם כשהם חשודים.
לא מצדיק שבירת כללי ההתנהגות הראויים בדמוקרטיה
3. ראש הממשלה הציע לראש האופוזיציה להיכנס לממשלתו - וזאת הצעה לגיטימית, כמו שלגיטימי גם לדחות את ההצעה. פחות לגיטימיות הן הפעולות שנעשות על ידי גורמים בליכוד, ובכללם ראש הממשלה, לשם משיכת חברי כנסת בודדים, או כקבוצה, מתוך קדימה אל הליכוד כדי להרוס את מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר. מותר לחוש אי נחת כשמדובר בהצעות שעיקרן פיתוי הכולל פרס אישי, ולא בהתאם להשקפת עולם.
נכון שקדימה הוקמה כמפלגה של עריקים משמאל ומימין, ונכון שככל הנראה גורמים בקדימה נמצאים במגעים עם חברי כנסת מן העבודה, על רקע רצונם של האחרונים לנטוש את מפלגתם. אך העובדה שלידתה של קדימה בחטא ושהיא עוסקת בשידול לעריקה בעצמה אינה מצדיקה את שבירת כללי ההתנהגות הראויים בדמוקרטיה מסודרת. הזמן להביס את קדימה הוא הבחירות הבאות. חומרת הניסיונות לפיתוי טמונה בכך שהם מעודדים תרבות של חציית קווים תמורת הטבות אישיות וגם בכך שהמעשים האלו מביאים לפגיעה נוספת בתדמית הפוליטיקה בישראל ובהערכת האזרחים את העוסקים בפוליטיקה. בוז שכזה מביא, בטווח הארוך יותר, לירידה בהערכה שיש לציבור כלפי מנהיגיו ולאובדן אמון במערכת הפוליטית כולה. שתי תופעות אלה הן אבן פינה בתהליכים המביאים לכך שמערכת פוליטית מאבדת את כוחה, והתוצאה היא שהשלטון הופך לאנרכיה או שפקידות ממשלתית, יועצים וגורמים משפטיים מנהלים את המדינה. אדישות האזרחים היא אם כל חטאת בהקשר של תפקוד