העשור האחרון הצטיין במפצים שכמעט לא יכולנו לחזות בעשור הקודם לו. היו לנו את אותם מנהיגים ואותן קבוצות עם דעות מקובעות בנושאים שונים שהפער ביניהם הלך והעמיק. היום אנחנו במצב שהציבור נבוך. הוא לא קיבע את דעתו, שיכולה להשתנות כהרף עין. תבטיח לו שלום, הוא כולו בעד שלום. במידה שיתברר שהוא מצוי באיזושהי אשליה - במקום בחלום מתוק, ואפילו בחלום בלהות - הוא משנה דעתו.
היום יש שני משברים שמלווים אותנו: העדר אופק מנהיגותי, העדר תורת עולם ואמונות מהציבור עצמו. הציבור הופך להיות ציבור "פלופי", צף. הוא יכול להיות שמאל כמו ימין, אין שמאל ואין ימין. הציבור הוא כזה המשנה את דעתו בכורח ובמצוקת העתים. אנו בבחינת המשנה האחרונה במסכת סוטה המדברת על "פני הדור כפני הכלב". לא הכלב מוביל את המנהיגים, אלא המנהיגים מובלים על ידי הציבור. הכלב תמיד מסתכל לאחור כאשר הוא מוביל את אדונו כדי לראות לאן הוא רוצה שיוביל אותו. כך הוא מובל ולא מוביל. כך מנהיגי ישראל.
ויש גם אי אמון במנהיגות. שלושת המנהיגים של היום (בנימין נתניהו, אהוד ברק וציפי לבני) מחזיקים בבכירות, משום שאין מישהו שנמצא באופק ונראה כמחליף. בכל מערכת פוליטית יכולנו לראות מנהיג ולידו בלייזרים בתקופת מפא"י, נסיכים בתקופת שמיר ובגין, או מנהיגים צעירים הנתפסים בעיני הציבור כהבטחה גדולה כמו ברק ונתניהו בזמנו. היום אין איש שיכול להצביע אף לא על אדם אחד בכל המערכת הפוליטית, עליו אפשר להגיד: 'הוא'. כמובן יש אנשים טוענים לכתר כמו סילבן שלום. יש כאלה המבקשים לתת להם מעמד בהצלחה לא מועטה, כמו גדעון סער או אופיר פינס, אבל קשה למצוא איזושהי דמות עליה אפשר להגיד: 'הוא יהיה ראש הממשלה הבא".
מעבר לאופק
העשור הבא יתאפיין בחוסר אופק מנהיגותי, והדבר הגורם למבוכה גדולה יותר הוא שיותר ויותר אנשים מדברים על אפשרות שנעבור למשטר נשיאותי. כאשר מדובר במשטר פרלמנטרי, האסון לא גדול כי הכנסת יכולה תמיד לתקן שגיאות שנעשו. השאלה איך פותרים את הבעיות לעתיד לבוא: האם אנחנו יכולים לבוא ולעשות שלום במחיר של החזרת שטחים וגירוש יהודים פעם נוספת? האם נוכל לעבור טראומה נוספת כזו ולשרוד? אני לא רואה כרגע את אותו מנהיג, וזה דבר שהוא מאוד מדאיג. אין כוונתי לנתניהו או לברק, אלא לכך שאין להם אלטרנטיבה כיום.
לגבי שרון, היה ביבי האלטרנטיבה. לגבי ביבי, אין אדם שקיים ויכול לומר 'הנני. אני יכול להוביל אתכם'. הוא הדין אצל אהוד ברק שנמצא כמעט במצב בלתי אפשרי. בכל מערכת פוליטית אחרת בעבר הוא כבר לא היה נמצא. היו מדיחים אותו. היום ההדחה לא מתקיימת, גם המורדים מפחדים משום שאף אחד לא רואה עצמו ככזה שיאמר 'הנני'. לא בוז'י הרצוג וגם לא אופיר פינס. לבני קיימת כי כנראה לא חושבים שמופז יותר מדי מוצלח כדי להחליף אותה.
אין לי ספק שתצמח מנהיגות בהמשך. אין דבר שהוא בבחינת חלל, השאלה היא מה יהיה עד אז. האם לא נצטרך לקבל החלטות קשות מנשוא המצריכות מנהיגות של אותו דור נפילים? אנחנו בימים שאולי מחייבים מנהיגות שלא היתה כמותה בזמן שהציבור עדיין לא גיבש את דרכו, ולא נתן אף אחד מאותם מנהיגים פוטנציאלים איזושהי אמונה בעיני הציבור שאכן יש מי שיושיע.
שואלים האם אדם יוצר את ההיסטוריה או ההיסטוריה יוצרת את האדם. אני מקווה ומאמין שההתפתחויות יביאו למצב שבו יימצא האדם שהציבור יאמין בו ויהיה אחד מהאנשים היותר מוכשרים, היותר טובים והיותר ידענים, כי כבר קיבלנו מדינאים, גנרלים, כלכלנים, אבל לא קיבלנו את אותו מנהיג שהעם מאמין בו.
*ח"כ ראובן ריבלין מכהן כיו"ר הכנסת