"כוכב הקופים"

מאת יאיר רוה

הצפייה בדי.וי.די המושקע בטירוף של "כוכב הקופים" העלתה בי כמה שאלות מהותיות: האם ככל שהסרט רע יותר, כך הבונוסים שלו יהיו טובים יותר? כשסרט מיוחצן ומדובר מאוד - שהתנהל לגביו לפני צאתו זמזום עירני מצד מעריצים - מאכזב את קהל היעד, האם אפשר להתייחס לדי.וי.די שלו כאל אפולוגטיקה של היוצרים, ניסיון לפצות על המפח? והכי חשוב: האם הגענו לשלב בו הבונוסים בדי.וי.די יותר מושקעים מהסרט שלו הם מצורפים?

הדי.וי.די (הכפול, כמובן) של "כוכב הקופים" מבטיח 13 שעות של בונוסים (ערכתי חישוב: כדי ליהנות מכל 13 השעות, עליכם לצפות בסרט לכל אורכו לפחות שלוש פעמים. מישהו מסוגל?), והוא אף מבטיח להיות השלב הבא ב"אבולוציה של הדי.וי.די" (וגם זה מעניין: כריכת הדיסק מקדמת את טכנולוגיית הדי.וי.די החדשנית שהושקעה בו, יותר מאשר את איכות הסרט). ואכן, הדי.וי.די, למרות האכזבה הצורבת מהסרט, מרשים.

אולפני ניו ליין היו הראשונים שהתחילו להעלות את הבונוסים על הסרט עצמו, בסדרת "אינפיניפילם" שלהם. עד אז הסרט היה טריטוריה אוטונומית שאיש לא פלש אליה, והבונוסים גודרו בחלקות משל עצמן. השלב הבא, הימרתי אז, יהיה שסרטים בדי.וי.די יוצגו כמו תוכניות ה"פופ אפ וידיאו" של VH-1. ואכן, בדי.וי.די (המוצלח, אגב) של "לא רק בלונדינית" יש אופציה להעלות בועות טריוויה על הסרט, בגרפיקה המזכירה מאוד את זו של "פופ אפ וידיאו" (והמכילה פרטי טריוויה שלאו דווקא קשורים לסרט. למשל: הידעתם ששישה אחוזים מהגברים הסטרייטים הגרים באזורים כפריים בארצות הברית נוהגים למרוח לק על ציפורניהם?).

הדי.וי.די של "כוכב הקופים" לוקח את הפיתוח הזה שלב נוסף קדימה (אכן, אבולוציה). תוך כדי הקרנת הסרט - אם בחרתם באופציית ה-Enhanced Viewing Mode בתפריט הבונוסים - ייפתחו חלונות וידיאו נוספים המציגים מידע על הפקת הסרט. אחד היתרונות הגדולים בגימיק הזה הוא היכולת לראות, בה בעת, את הסצינה מהסרט ובחלון קטן את צילומי אותה סצינה מנקודת המבט של הבמאי.

הסוגיות הפילוסופיות מהטכנולוגיה הזאת מרקיעות שחקים. לסרט בינוני כמו "כוכב הקופים" כל בונוס כזה, העוזר להסיח את הדעת מהסרט עצמו, ייחשב כברכה. אך מה יהיה השלב הבא? האם צופים שיתרגלו לראות סרטים ככה, יאבדו בהדרגה את כושר הריכוז שלהם ויסרבו לראות סרטים באורך מלא שאין בהם גימיקים וחלון-בתוך-חלון. עד מהרה יתחילו לדרוש שגם בבתי הקולנוע יציגו סרטים בפורמט כזה, שבו הסרט הוא רק טאפט לאטרקציות שמולבשות עליו.

בתור מעריץ ותיק של טים ברטון, שמוצא עצמו מתאכזב שוב ושוב מסרטיו האחרונים, היה מעניין לשמוע את ברטון על ערוץ האודיו המכיל את דברי ההסבר שלו לסרט. ברטון נראה תמיד מוזר ואקצנטרי, וסרטיו הטובים היו בדיוק כאלה. בקריינות התגלה ברטון כאדם בוגר ורציני, המעמיס את סרטו במטאפוריקה נדושה (מארק וולברג התרסק לתוך ביצה בסרט, כי ברטון רצה לסמל את לידתו מחדש על כוכב הקופים). הילד השובב של הקולנוע ההוליוודי הפך לבמאי מתון ויציב. "כוכב הקופים" סבל מכך קשות.