לנתק את הרבנים מהשלטון

על פני הדברים, אין כל סיבה להתפלא על החלטת הרבנים הראשיים להקים מחדש את הוועדה לצמצום מספר ההפלות וגם לא על הרטוריקה הרבנית המתלהמת המתלווה להחלטה זו, תוך שימוש בביטויים כגון "רצח", "קטל" וכו'; שהרי בשנים האחרונות הפכה הרבנות הראשית ללא יותר מאשר שופר מקרטע של הממסד הרבני החרדי, הנושף בו כרצונו וכהקצנתו. ויחד עם זאת, מן הראוי לתת את הדעת על הכשלים הערכיים, המשפטיים והדתיים הטמונים בהחלטה, המציגה בזעיר אנפין את כל הגרוע, השגוי והמעוות שבמונופול האורתודוכסי ובאופן עיצובם וארגונם של יחסי הדת והמדינה בישראל.

ראשית, עצם המחשבה שגוף שלטוני, הממומן בכספי ציבור, יוביל קמפיין נגד הפלות מופרך מיסודו ומסוכן. סוגיית ההפלות הינה סוגיה ערכית ומשפטית כבדת משקל הנתונה במחלוקת עזה בכל העולם הדמוקרטי והמערבי. כשם שלא יעלה על הדעת שממשלת ישראל תממן קמפיין בעד הפלות ותפיץ ברבים מנשרי פרסום והדרכה בזכות עניין זה, כך גם אין לקבל את המצב לפיו זרוע שלטונית תעודד את העמדה ההפוכה. הדיון הציבורי בסוגייה אכן צריך להיות דיון נוקב ומשמעותי, אולם הוא חייב להתנהל ללא מעורבותם של גופי שלטון וממשל. רבנים, עמותות וגופים וולונטריים אחרים יכולים כמובן להשמיע את עמדתם, ולפעול בכל הכלים הדמוקרטיים העומדים לרשות כל אזרח וארגון ציבורי, אולם כוחו של השלטון, עוצמתו ותקציביו חייבים להישאר מחוץ לזירת ההידיינות.

בשנים האחרונות הולכת ומתבהרת התמונה כיצד זרועותיו של הממסד הרבני, בתי הדין הרבניים, בתי הדין לגיור ורושמי הנישואין, מנצלים את מעמדם השלטוני על מנת להשיג מידע על אודות האזרח הניצב לפניהם מרשויות שלטון אחרות. האם מצב בו גיורה של אישה נפסל באופן רטרואקטיבי בבית הדין, רק בשל העובדה שבצעה הפלה הוא כה מופרך, לנוכח המתרחש כיום במסדרונות בתי הדין? האם תרחיש בו ביצוע הפלה, יעמוד לאישה לרועץ בעת גירושיה הוא בגדר דבר בלתי נתפס? אמנם, הודעתם של הרבנים הראשיים כי המועצות הדתיות תחלקנה חומרי הסבר בעניין ההפלות, בעת רישום זוגות לנישואין, רק תחזק את החלטתם של אלפי זוגות שלא להינשא "על מדרגות הרבנות", אולם די בהודעה זו על מנת להבין כיצד החיבור בין כוח שלטוני וסדר יום דתי טומן בחובו פגיעה בלתי נסבלת בזכויות האזרח.

העיוות החוקתי והמשפטי הטמון בהחלטתם של הרבנים הראשיים אינו ניצב לבדו. מצטרף אליו גם עיוות דתי וערכי, חמור לא פחות. כמערכת חוק דתית, אין ספק שההלכה היהודית אינה מקלה ראש בהפלות, ואינה מיישרת קו עם גישות ליברליות מובהקות, המעמידות במרכז הדיון ערך אחד בלבד – זכות הבחירה של האישה. יחד עם זאת, הצגתן של ההפלות כמעשה קטל או רצח, רחוקה אף היא מרחק שמים וארץ מעמדתה המרכזית של ההלכה היהודית. העיון במקורותיה של ההלכה, מן התורה ועד פוסקים רבים בדורות האחרונים, מגלה שהקול הדומיננטי במשפט העברי מסרב לראות בהפלה כמעשה של נטילת נפשות, ומבדיל במפורש בין מעמדו של העובר למעמדו של אדם חי.

התורה, ובעקבותיה חכמי התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים, קושרים במפורש את ההפלה לתחום של דיני נזיקין ולא לתחום של דיני נפשות. בניגוד לתדמית הרווחת, פוסקים רבים, התירו ומתירים הפלות גם כאשר ההיריון אינו מהווה סכנה בריאותית ממשית לאם – דבר המותר אליבא כל הדעות. פוסקים אלו רואים במצבו הבריאותי של התינוק לאחר לידתו ואיכות חייו וכן גם בנסיבות המשפחתיות הקשורות ביצירת ההריון כשיקול מכריע להתרת הפלה. במציאות הלכתית, בה מעשה מעין זה נתפס כנטילת נפש, ברור שאין מקום לפסיקות אלו. עצם קיומן מעיד על שיח הלכתי עשיר, רחב ומגוון בסוגית ההפלות; שיח שכמובן אין לו כל זכר בהודעת הרבנות הראשית.

אכן, בדורות האחרונים היו גם פוסקים אשר ביקשו להחמיר מאד בסוגית ההפלות. המרכזי שבהם, הרב משה פיינשטיין, לא היסס להגדיר את מעשה ההפלה כ"איסור רציחה חמור ביותר". ברם, עמדתו של הרב פיינשטיין נדחתה על חלק ניכר מפוסקי ההלכה בדורו, ולמעשה הוא נותר בעמדת מיעוט מובהקת. שלא במפתיע, חוגים חרדים (רובם ולא כולם) אמצו את גישתו של הרב פינשטיין, כחלק מתהליכי ההקצנה בפסיקה החרדית, אולם קהלים אורתודוכסים רבים דחו אותה, להלכה ולמעשה.

העובדה כי קול פסיקתו של הרב פינשטיין מהדהדת בהחלטת הרבנים הראשיים, אינה רק סעיף בוויכוח הלכתי פנימי בתוך העולם האורתודוכסי, אלא עדות נוספת לתהליכי ההקצנה וההתחרדות של הממסד הרבני בישראל, והתנתקותו המוחלטת מההוויה הישראלית. ממש כשם שהרבנות הראשית מכשירה, הלכה למעשה, את ההמצאה החרדית, המאפשרת ביטולי גיור, מעגנת עתה הרבנות הראשית קו הלכתי בסוגית ההפלות ששורשיו נטועים ברחובות מאה שערים הרבה יותר מאשר במעמקיה של ההלכה היהודית.

אם מבקשים הרב מצגר והרב עמאר להסתופף בצילם של הרבנים החרדים, מוזמנים הם לעשות כן ולקחת עמם את הרבנות הראשית כולה. רק קודם לכן, מן הראוי ויהפכו את הרבנות הראשית לעמותה ויפטרו את מדינת ישראל מעונשה של פקידות הדת, המבקשת לחדור למרחביו הפרטיים של האזרח הישראלי.

בכתב הטענות שיוגש לשר ההיסטוריה, על אודות הנזק שגרם הממסד הרבני לדמוקרטיה הישראלית ולא פחות חשוב מכך ליהדות הישראלית, החלטתם של הרבנים הראשיים להבעיר מחדש את סוגיית ההפלות, תיחשב כעוד פרק "מפואר". טוב יעשו אזרחי ישראל אם לא ימתינו לפסק הדין של אותו שר היסטוריה, אלא יעשו מעשה ציבורי ופוליטי שיוביל את הרבנים הראשיים אל חצרות הרבנים החרדיים, מקומם הטבעי, וינתקם מממוסרות השלטון והשררה.

הרב גלעד קריב הוא מנכ"ל התנועה הרפורמית