בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע בצהרים (שלישי) את אלמוג בוחבוט בן ה-19 בשתי עבירות של הריגה, בנהיגה במהירות בלתי סבירה, בנהיגה במהירות מופרזת, בהפרת חובת חגירה של חגורת בטיחות ובהפרת הגבלת מספר נוסעים לנהג חדש. בוחבוט זוכה מעבירת העקיפה בה נאשם.
בוחבוט הורשע בכך שבליל ה-29.11.07 גרם למותם של שני חבריו, יוסי בנעים וסהר אסרף, בתאונה קטלנית שהתרחשה בכביש מס' 2 מכיוון עתלית לחיפה בעת שנהג ברכב. בפסק הדין נכתב כי על פי הראיות בליל התאונה, סמוך לשעה 23:00 בלילה, נהג בוחבוט על כביש מספר 2, ללא "מלווה" על אף היותו נהג חדש, כששלושה מחבריו נוסעים עמו ברכב, ושניים מהם, הישובים מאחור, אינם חגורים בחגורות בטיחות.
בהגיעו סמוך לצומת הכניסה לחיפה, בכביש משובש בו הוגבלה מהירות הנסיעה המותרת ל-60 קמ"ש עקב עבודות בכביש, נסע הנאשם בנתיב השמאלי במהירות שלא פחתה מ-90 קמ"ש. תוך כדי הנסיעה הבחין בוחבוט ברכב שנסע אותה עת לפניו, בנתיב השמאלי. בוחבוט התקרב במהירות גבוהה לעבר הרכב, ומשהבחין כי הוא קרוב מדי לרכב החל ל"זגזג" ולסטות ימינה בניסיון "להשתחל" בין הרכב הזה לרכב אחר שנסע בנתיב הימני, וזאת על אף הקרבה בין שני הרכבים, ואז התרחשה התאונה הקטלנית והרכב בו נסעו הצעירים התנגש במעקה.
השופט משה גלעד קבע כי גרסתו של בוחבוט היתה רצופה שקרים, וציין כי אין להתעלם מסירובו של הנאשם לשתף פעולה בחקירתו ומהעובדה שסירב תחילה לתת דגימת דם לצורך בדיקת שכרות, ורק מאוחר יותר, משהגיע אביו לזירה, שיתף פעולה.
"הנאשם צפצף על החוק"
גלעד הוסיף כי בוחבוט, שהיה "נהג חדש", צעיר בגילו וחסר ניסיון בנהיגה, נהג בצורה מהירה ופרועה ונסע במהירות מופרזת תוך שהוא מתקרב לרכבים שלפניו בצורה מסוכנת. בפסק הדין נכתב כי "בהתנהגות זו הכניס עצמו למצב שלא היה עוד ביכולתו למנוע את ההתנגשות. כך נהג גם בקטע כביש שידע כי תנאיו מסוכנים לנהיגה ויצר סיכון לו ולאחרים למרות שהכיר קטע דרך וידע שעליו להאט". ולכן נקבע כי התנהגותו של הנאשם אינה רק התנהגות רשלנית, כי אם "התנהגות רשלנית ברמה גבוהה" שמקימה חזקה עובדתית בדבר מודעותו של הנאשם להתרחשות תאונה שעלולה להביא לתוצאות קטלניות.
גלעד קבע כי בנוהגו בדרך המתוארת לעיל, נטל בוחבוט סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאה קטלנית. "בנהיגתו הפרועה התריס הנאשם", כתב גלעד, "שהוא מודע לסכנה הטמונה והמשיך לנהוג תוך אמונה בלתי מבוססת, כי "לי זה לא יקרה".
בהתייחסו לעבירת אי חגירת חגורות בטיחות ציין גלעד כי הנאשם והנוסע שלצידו, אלעד ועקנין, חגרו חגורת בטיחות ונותרו כמעט ללא פגע, ואילו חבריהם שלא חגרוה קיפדו חייהם בדמי ימיהם.
בסיכומו של דבר קבע השופט גלעד כי "רצף מעשיו של הנאשם מעיד על התנהגות מסוכנת ופראית על הכביש, ואין להניח כי מי שנוהג במהירות גבוהה, בלתי סבירה לתנאי הדרך, אינו שומר מרחק ו"נדבק" לרכבים שלפניו בצורה כה מסוכנת, עד אשר נאלץ הוא לנסות ולהשתחל בין שני רכבים כדי לנסות למנוע ברגע האחרון התנגשות, אינו ער למסוכנות הטמונה בנהיגתו, לרבות האפשרות כי רכבו יתנגש ברכב אחר ויגרום לתוצאות קטלניות כפי שאירע במקרה זה".